יום שלישי, 2 ביולי 2013

יומן דיאטה- חלק ג'

קשה לעשות דיאטה, קשה ומתסכל, ומבאס ובלתי נמנע
היו כמה שבועות קשים, הגוף שלי מתמרד, הנפש רוצה ספונטניות, ושוקובו, בעיקר שוקובו.


ריבוי האירועים בתקופה האחרונה הופכים את השמירה על התפריט לקשה במיוחד, כי יש רק מנה מותרת אחת, שאסור לחלק אותה על פני השבוע, והארוחות עצמן- אי אפשר להחליף אף אחת מהן במה שמגישים באירוע.

אז אני מעגלת פינות- מחברת ארוחות, מדלגת על ארוחות, ועושה את כל אותם הדברים שאם גל המדריכה היתה יודעת היא בטח היתה נוזפת בי, אבל מה לעשות, אני לא יכולה לעמוד מול טראפל או מיני-קיש בטטה ולהגיד "לא תודה, אני מעדיפה מלפפון".

המנה המותרת הזו היא מלכוד, כי מצד אחד, כשיש לך רק ארוחה אחת "שווה" את רוצה שהיא באמת תהיה שווה, ולא מבזבזת אותה על "סתם" אוכל, ומצד שני, לפעמים נורא בא לך על "סתם" אוכל, כזה שהוא משמין, ולא בריא, ולא מפנק ואפילו לא תמיד משביע אבל טעים. מאד טעים.

למשל שוקובו, שוקובו יגזול ממני את המנה המותרת מבחינה קלורית, אבל שוקובו, בראש השמן שלי, הוא נשנוש, לא ארוחה, וחבל לבזבז עליו מנה מותרת. מצד שני אני כבר כמה שבועות מפנטזת על שוקובו. איך אני בכל זאת מצליחה להמנע? השגחה אלוהית- בים ובבריכה מוכרים גלידות של נסטלה, אז אין שוקובו, וכשעמדתי להשבר ולקנות במכולת, היה רק שוקובו לבן, שהוא כל כך הרבה פחות שווה מהשוקובו האמיתי שוויתרתי. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, לא?

הליכות גם יצא לי לעשות פחות בשבועות האחרונים- יותר מדי עבודה, פחות מדי מנוחה, ובין לבין הילדים והבעל של שותפתי לצעידות עושים תורנויות מחלה, והיא נאלצת להיות אחות רחמניה (מזל שהיא באמת אחות), אבל אני משתדלת מתי שאפשר, וכשלא יוצא, אני משתדלת לחנות רחוק מהיעד ולצעוד (בהנחה שלא מדובר בשעות החמות, כי יש גבול לפסיכיות)

בקבוצה של חלי ממן המדריכה עסקה בדיוק בזה, בויתור על הספונטניות באוכל לטובת הדיאטה, לאחר שאחת החברות בקבוצה התלוננה שהיא מתגעגעת לספונטניות, לאפשרות להכנס למסעדה ליד כשרעבים בלי לתכנן את זה מראש, ולהזמין מה שמתחשק לה.

באופן אבסורדי דווקא הדיאטה גורמת לי לחשוב ולעסוק כל הזמן באוכל. סדר הים סובב סביב 6 הארוחות שעלי לאכול, סביב לקנות, להכין, לאכול, לתכנן... במקום לחשוב פחות על אוכל אני חושבת יותר, ואפילו לא על אוכל שווה.
בעצם זה לא מדוייק, כי אני כן משתדלת להכין לעצמי דברים טעימים שאני נהנית לאכול, אבל איך אפשר להשוות סלט, טעים ככל שיהיה למנת פסטה ברוטב אלפרדו?

ובשורה התחתונה? קשה, אבל אני לא מתייאשת. ירדו 2,900 מהמשקל ההתחלתי, יותר לאט משחשבתי, עם הרבה יותר תסכול, אבל ממשיכים ברעל עד ליעד, בסוף אני אהיה MILF

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...