יום שישי, 28 במאי 2010

דברים טובים באים באריזות קטנות

לחברת FYRINNAE נחשפתי דרך פורום בינ"ל שאני חברה בו, והמאפרים בו לא הפסיקו לשבח את הצלליות. הרבה זמן דחיתי את הקנייה כי לא הצלחתי לבחור גוונים, ובסוף לפני כמה חודשים (ושנה פלוס אחרי שקיבלתי את הלינק לאתר) גם הזמנתי 12 גוונים: 11 דוגמיות וצללית אחת בגודל מלא. כשקיבלתי את החבילה הופתעתי לגלות עוד שתי דוגמיות מתנה. אני יודעת שאומרים ששונא מתנות יחיה, אבל אוהב מתנות חי טוב יותר :)

האתר מאד ידידותי למשתמש, המחירים אטרקטיביים, יש סווטצים של כל צללית וחלוקה לפי מרקמים, משפחות צבעים וכו', ובנוסף והמשלוח נע בין זול מאד לחינם.

אני צלמת גרועה (נדמה לי שכבר הבנתם את זה), והצלליות אומנם הונחו בטפיחות אך ללא כל בסיס, כך שהצבעים ממש לא משקפים את המציאות לצערי, ואפילו עושים עוול לחלקם.  הסווטצים באתר יותר מדוייקים, ובהחלט שווה להכנס ולהסתכל גם שם (ולהזמין) אבל בכל זאת:

התמונה המקורית, הגוונים לא מדוייקים:
אחרי התאמות תאורה קלות בפוטושופ:

משמאל לימין:
SNOW WHITE- שחור מאט
KURONEKO- שחור עם נצנצים כסופים
NECROMANTIC- שחור כחול-טורקיז
JAGUAR גוון חדש שקיבלתי במתנה
ARCANE MAGIC ARCHMAGE- שחור ירוק מעניין
DOKKALFAR- שחור ירוק מעט שונה
KUNG PAO- חום פחם
ATOMIC AFTERGLOW- אפור כסוף
GRIFFONRIDER גוון חדש שקיבלתי במתנה
TYR- שחור זהוב. באתר הוא נראה שהוב לגמרי, על היד הוא נראה יותר שחור

ישנן עוד ארבע צלליות על גוונים שונים של סגול שאני מאד אוהבת, אבל לאור הצילומים המאד לאמ וצלחים הצלחתי לוותר על צילום עצמי
שמותיהן:
MERLOT- סגול בורגנדי
FYRE&ICE סגול חציל מנצנץ
KARASU-  סגול חציל עמוק
CHANGELING סגול חציל מנצנץ

בגדול אני די מצטערת שהזמנתי את הכמות המלאה, המחיר אומנם מאד אטרקטיבי ביחס לכמות, אבל בתכלס, גם בשימוש מקצועי לוקח לי ה-מ-ו-ן זמן לסיים צלליות אבקה, ולרוב הן נשפכות ורק כך "נגמרות". מעבר לכך הם בהחלט ממלאים את הקופסית בנדיבות מה שמביא לכך שבכל פתיחה אני וכל האזור מתלכלכים (ועל זה נאמר, צרות של עשירים).

ואחרי שמילאתי את חובותי לעדה:
הגוונים משגעים, העמידות מעולה (היד שלי נהייתה מאד אדומה משפשופים כשניסיתי להסיר את הגוונים)הם מייצרים הכל בעצמם ומתהדרים באידיאולוגיה ירוקה וידידותית לבע"ח שזה כאמור פלוס עצום בעיניי. את המחיר האטרקטיבי כבר ציינתי, ואני בהחלט יכולה לסכם שזה מוצר מנצח מבחינתי.
הנצנוץ עדין למדי במציאות כך שהאיפור לא הופך לפורימי אלא פשוט נוסף עומק לגוון

בקיצור קניה ממאד משתלמת, ואם לא הייתי במוד התייעלות הייתי עושה הזמנה נוספת של גוונים אחרים (אני עובדת על דחיית סיפוקים, סביר להניח שעוד כמה חודשים אבצע את הרכישה הזאת)

וכפיצוי על הסווטצים הגרועים אני מבטיחה לעלות מדריך מצולם עם הצלליות למראה מעושן, יש למה לחכות

לאתר

יום שני, 24 במאי 2010

מועדון הלקוחות שלי


כבר הזהרתי שבין תופעות הלוואי הרבות של ההריון יש גם טפשת הריון, ורק הבוקר נפל לי האסימון שלא כל קוראי הבלוג נמצאים אצלי בפייסבוק...
ועל כן אני מפרסמת זאת גם כאן:

מה זה אומר בפועל? ההצטרפות למועדון הלקוחות מעניקה הנחה קבועה על השירותים שאני מציעה, ומבצעים בלעדיים שישלחו אליך בדוא"ל אחת לחודש (לכל היותר) בניוז לטר שלי, הכולל את המיטב מן הבלוג, קישורים לכתבות שלי שהתפרסמו, טיפים, המלצות על מוצרים, חשיפה ראשונה לעבודות חדשות וכו'
ההצטרפות אינה כרוכה בתשלום ומעניקה מדי פעם גם הטבות בבתי עסק משיקים
וכמובן שבכל שלב אפשר להתחרט ולבטל (אבל למה לך?!)

ההצטרפות היא ע"י שליחת דוא"ל אלקטרוני עם הפרטים: שם, גיל, עיר מגורים, תאריך לידה ונישואים
ההגרלה תתקיים בתחילת יוני, אז שווה להזדרז :)

יום רביעי, 19 במאי 2010

פסטיבל פשוט- חלק א'

השנה, לראשונה בחיי, אני הולכת להשתתף בתחרות איפורי גוף בפסטיבל פשוט שיתקיים בסופ"ש הקרוב.
השיקול העיקרי בהצטרפות לתחרות היה החוויה, שכן מעולם לא נכחתי בתחרות כזאת, והעובדה שזה רק 20 דקות נסיעה מהחור שאני קוראת לו בית...
מבין כל תחומי האיפור, איפורי גוף הוא התחום שהכי פחות יוצא לי לעסוק בו. זה נובע מכמה דברים- חברות שלי הן לא מהזן המתפשט (בנות, שזה לא יעלה לכן לראש...) כך שאין לי דוגמניות זמינות (הן ישאילו לי בכיף את הגב או הבטן, וציורים כאלה יצא לי לעשות לא מעט, אך לא את כל הגוף), וחשוב יותר- אני לא לגמרי מרגישה בנוח לאפר את האיברים המוצנעים של אדם אחר, זר או מוכר.
כשגברים פונים אלי לפני פורים בחיפוש אחר מאפרת לציור גוף מלא, אני מפנה אותם למישהי אחרת, המחשבה על להיות לבד במקום סגור עם גבר זר וערום מלחיצה אותי (אמא חינכה אותי טוב) ואף פעם לא ניתן לדעת האם לא מדובר באיזה סוטה שמנסה לנצל את החג... עם נשים יותר קל לי, עם כי גם במקרה זה, אומנם יצא לי לאפר פלג גוף עליון מלא, אך מעולם לא ירדתי מתחת לחגורה.

בסופ"ש הקרוב אני אצטרך להתמודד עם זה סוף סוף.
נושא התחרות הוא "קצב פראי", ואני העברתי כמה שבועות בניסיון להבין מה זה קצב פראי בעיניי. יצרתי לי שמש אסוציאציות שהיתה הופכה את זהבה, המורה שלי מכיתה ב' למאד גאה, וכתבתי כל מה שעלה לי לראש. בהתחלה חשבתי על חיות פרא, ובעיקר על משפחת החתוליים. משם נדדתי לג'ונג'לים ולסוואנה באפריקה, לשבטים אפריקאיים על מגוון הטקסים והריקודים שלהם. אבל בסופו של תהליך- לא הייתי שלמה עם אף רעיון במאה אחוז.

ואז כמו כל הדברים הטובים, זה "הכה" בי לגמרי במקרה. ישבתי אצל חברה, סופרת הילדים טלי אלון, והבחנתי בציור משגע שתלוי מעל השולחן בפינת האוכל בביתה. את הציור צייר אחיה, אבי עמיר, שהוא צייר מוכשר מאד, והוא נקרא "בשבילי החיים". משהו בשילובי הצבעים ובצורות התחבר לי, ונוצרה לי סקיצה בראש שמהווה אינטרפטציה שלי לציור שלו.

השלב הבא היה להכין את הסקיצה כך שאוכל לראות שהיא אכן יוצאת מוצלחת כמו שקיוויתי. היות והצבעים בהם אני בד"כ נוהגת להשתמש לסקיצות אבדו, וודאי קבורים בבלגן שאני קוראת לו "פינת עבודה", החלטתי ליצור את הסקיצה בפוטושופ.
אחרי משחקים עם הגוונים של הצבעים הגעתי לסקיצה גמורה למדי, ואני מרגישה מוכנה ליום שישי.

אם להיות כנה, אני בספק אם יש לי סיכוי של ממש בתחרות. מעבר לכך שזו התחרות הראשונה שלי, אמורים להשתתף בתחרות כמה ציירי גוף מאד ידועים וחשוב מכך- מוכשרים. אבל אני מתייחסת לכך כאל חוויה, והזדמנות לא רק לצייר אלא גם ללמוד מאותם אמנים.

WISH ME LUCK!

אחרי התחרות, אעלה תמונה של העבודה ועדכונים על איך הכל עבר...


ועוד שני דברים שלא קשורים:
אני מנויה על המגזים מארי קלייר, באופן אבסורדי, לקבל אותו כל חודש הביתה מארה"ב, זול יותר מלהיות מנויה על אחד העיתונים בארץ. ולטעמי- המגזינים מחו"ל מוצלחים יותר :)
בעיתון האחרון נתקלתי בבשורה משמחת- מייבלין יצאו גם הם עם אייליינר בג'ל. עוד לא מצאתי ביקורות על המוצר החדש, אבל אני מקווה שהוא לא יפול ברמתו משל חברות אחרות.  בארה"ב מחירו יהיה פחות מעשרה דולר, אבל אני תוהה בכמה יתמחרו אותו בארץ. מצד אחד מוצרים אחרים שנמכרים בארה"ב במחיר כזה נמכרים פה סביב ה100 ש"ח. מצד שני ב-100 ש"ח כבר אפשר לקנות את האייליינרים של החברות המקצועיות, ואז איזה יתרון יהיה למייבלין בארץ מעבר לפריסה הרחבה?!

והדבר השני, בדפדוף בעיתון נתקלתי גם לפרסומת של דיור. האמת שפרסומת זו מילה שלא ממש מתאימה לתיאור המודעה הזאת, כי יח"צ חיובי היא בטח לא עושה במותג. זה נראה כאילו מישהו התבלבל ושלח תמונה לא מעובדת לדפוס. בתמונה (שכשתהיה לי גישה לסורק אעלה להנאת כולם) מופיע קלוז אפ של עין. העין מאופרת בפס אייליינר דרמטי מחד, ובצללית תכלת לא ברורה בשקע, וגולת הכותרת- שאריות קונסילר בחריצים על גלגל העין! אז אומנם אני מאד מעריכה את הטרנד של להעלות תמונות לא מעבודות, אבל במקרה כזה כדאי לדאוג לפני שלוחצים על כפתור הצילום שעבודת האיפור נעשתה היטב....

יום שני, 17 במאי 2010

הצד האפל של המקצוע

אזהרה: זהו פוסט פסימי למדי, המדגיש דווקא את הקשיים והחסרונות במקצוע הזוהר והנפלא שלנו. בסופו יהיה גם צד אופטימי, שיפרט את היתרונות. קוראות בעלות לב חלש או המחפשות אחר מוטיבציה מתבקשות לקרוא את הפסקה האחרונה בלבד.

אני כל הזמן נתקלת, בפורום שאני מנהלת, בתיבת הדוא"ל האישית שלי ובפורומים בהם אני חברה בנשים ששוקלות להפוך למאפרות ומתעניינות במצב בשוק. זו יכולה להיות חיילת משוחררת שתוהה מה לעשות בכספי הפיקדון, אם צעירה לאחר חופשת לידה שמחפשת קריירה שתאפשר לה להיות עם הילדים, או אשה המחפשת שינוי בחייה. רובן מגיעות מתוך אהבה לאיפור, חלקן מתוך חלומות על התחככות עם כוכבים (לרוב זה נגמר בתלונה על הטרדה מינית), וכולן מתוך מחשבה שמדובר בכסף קל.

אז זהו, שלא.

נתחיל במצב בשוק: יש למעלה מעשרה בתי ספר לאיפור בארץ, כאשר ברובם מתקיימים לרוב מספר קורסים במקביל שמשכם נע בין כמה חודשים לשנה. לכל קורס נרשמות כחמש עשרה בנות בממוצע, מה שאומר שכל שנה יש ה-מ-ו-ן מאפרות חדשות. רובן, אגב, לא יעסקו בתחום כמקצוע, ולא מתוך בחירה.
השוק רווי ומוצף, וכמו בכל מקצוע (ובכלל בכל דבר בחיים) כשההיצע גדולקשה יותר להצליח. אפשרי, אך כלל לא פשוט.
איזה יתרון יש לפלונית שסיימה את הקורס לפני חצי שנה על פני אלמונית שסיימה מחזור לפניה? או על פני כל אותן מאפרות עובדות?  או במילים אחרות: כולנו נתקלנו במאפרת מאד מוכשרת שנשארת בגדר "כשרון מבוזבז", ולעומתה מאפרות ממוצעות שעובדות חזק.

לא רק באיפור- השוק רווי, ועל כל עבודה יש הרבה קופצים

מה שמביא אותי לנקודה השניה: מאפרת הינה עצמאית, וכדי להיות עצמאי נדרש סט כישורים שכלל אינו קשור לכמה יפה את מאפרת. מאפרת צריכה להבין (קצת) בכלכלה, בשיווק, בניהול (ולעיתים גם בניהול מלאי), במשפטים, בחשבונאות, בניית אתרים, קידום באינטרנט, ביחסי אנוש ובעוד אלף ואחד תחומים שמשיקים למקצוע ומשפיעים על ההצלחה. נכון, אפשר לשלם לאנשים שיעשו את כל אותם דברים עבורך, אבל סביר להניח שאז העסק יגרום לך בעיקר להפסדים.

תחת איזה כובע תעבדי היום?

היצע וביקוש: השוק הרווי, ורצונן (הלגיטימי) של המאפרות המתחילות להכנס לשוק בכל מחיר, מביאים לירידה במחירים. לא בכל אזור, ולא עבור כל אחד, אך ללקוח הממוצע אין את היכולת להבחין, בייחוד בעידן הפוטושופ, במומחיות המאפרת על סמך תמונות, ואז למה לשלם 800 ש"ח לאיפור כלה כשיש מי שתעשה זאת עבור 200?!  אין מאפרת שלא נתקלה בדרישה להסביר את הסכומים אותם היא גובה (ואין זה משנה אם היא גובה 500 או 5000, תמיד יהיה מישהו שיתלונן)

וזה עוד לפני שהזכרנו את ה"קרדיט" אותו מושג ערטילאי שמובטח לכל מאפרת תמורת עבודות שספק אם יתפרסמו וספק אם יתרמו לה לתיק עבודות. זכרי שעם קרדיט לא קונים במכולת, ולמרות ששזה בהחלט לגיטימי ונהוג בתעשיה לעבוד תמורת תמונות, כדאי לוודא שהצוות מספיק מקצועי כדי שהדבר ישתלם לך. וכלל אצבע נוסף בנושא: אם מישהו מרוויח על התמונות, גם את צריכה!
אין סיבה לאפר בחינם לבוקים של דוגמניות (שמשלמות לסוכנות תמורתן סכומים נאים ביותר) או עבור קטלוג אופנה של איזו חברה (מבית הדפוס הם הרי לא יבקשו להדפיס את הקטלוג תמורת קרדיט)

מוטיבציה: בקורס מבטיחים לתלמידות הרים וגבעות, ויוצרים אצלן את האשליה שאלפי עבודות רק ממתינות שהן תסיימנה ללמוד. מיד לאחר קבלת התעודת והבוק הבועה מתנפצת. מאפרת מתחילה (ולא רק) צריכה לעבוד מאד קשה כדי להשיג עבודות. את תצטרכי למצוא בעצמך את הכוחות לקום ולשווק את עצמך שוב ושוב, לדעת לספוג את הדחיות ולא לקחת אותן באופן אישי או להניח מיידית שהן מעידות על כישוריך (אף כי תמיד יש סיכוי שזה אכן המצב), ולהבין שאת בונה עסק, וזה תהליך ארוך ובכלל לא פשוט.

הוא אומנם לא קונה אהבה, אבל את עדין זקוקה לו

עלויות: הקורס עולה כ10,000 בממוצע (ואחריו תגלי שלא לימדו אותך חצי מהדברים שצריך), לכך צריך להוסיף השתלמויות (שכן את מוכרחה להשאר מעודכנת) שמחירן נע בין 300 ל2000 ש"ח בערך (למרות שיש גם בחינם), וכמובן הציוד- מהר מאד תגלי כי המזוודה שסיפקו לך בקורס רחוקה מלהיות מספקת, ותגלי שרכישות גדולות עומדות בפניך. אם כי למען ההגינות סביר להניח שאם הגעת לתחום מתוך אהבה לאיפור את לא באמת צריכה תירוצים כדי לקנות. קחי בחשבון שהמחירים לא זולים, גם אחרי הנחת מאפרת, ושאם אינך עובדת הרבה יכול להיות שעוד לפני שתסיימי מוצר יפוג תוקפו ותאלצי לקנות אחר במקום. לכך תוסיפי גם עלויות של נסיעות (ואחזקת רכב) וחניה ואת מגיעה לבסיס שעל פיו את אמורה לתמחר... אבל זה עדין לא מבטיח שיהיה מי שישלם

סביר להניח שהתחלה תמצאי את עצמך עובדת בעבודה נוספת כדי להתפרנס, או נתמכת ע"י בן זוגך או המשפחה. ככלל לפתוח עסק ללא גב כלכלי איתן זו משימה לא פשוטה. אז נכון שהסכומים כאן קטנים בהשוואה לעסקים אחרים, אך עדין מדובר בסכומים שלא לכל אחת יש, ואם נוסיף לכך את משך הזמן שיעבוד עד שתצליחי להתפרנס מן האיפור... לא סתם בארה"ב שנותיה הראשונות של מאפרת ידועות כ"תקופת הראמן" (מרק אסייתי זול, ראמן זה השם של האטריות במרק)

הכיני את עצמך לחיים ממנה חמה

מס הכנסה: את יכולה כמובן לשלם לרו"ח שיטפל לך בהכל, אבל כאשר מדובר בסכומים מאד קטנים, סביר להניח שתעדיפי לחסוך את הכסף ולעשות זאת לבד. כמו כל עצמאי ההחלטה להיות מאפרת כרוכה בהתחלת מערכת יחסים עם משרד האוצר. תכירי את שלושת המאהבים החדשים שלך: מס הכנסה, מס ערף מוסף וביטוח לאומי. הם ידרשו ממך לשמור על קשר, יבקשו דיווח על המתרחש בחייך, ואם את נשואה- אז גם על ענייניו של בן הזוג, ויבדקו טוב טוב שאת פועלת על פי החוק- מוציאה חשבוניות מס (או דרישות תשלום אם את עוסק פטור) וקבלות, מנהלת ספרים בהתאם לחוק, ולא עובדת בשחור. האמת שזה ממש לא צריך להיות שיקול, רק משהו נוסף לקחת בחשבון.

אז למה כן?
  • כי איפור זו אומנות, וכמו כל אומן, מי שבאמת אוהב את התחום לא יהיה מאושר בתחום אחר.
  • כי כיף לקום  בבוקר אל עבודה שאוהבים
  • כי תזכי להיות אדון לעצמך
  • כי תמיד כיף לראות את האושר על פניהן של הלקוחות כאשר הן מביטות במראה
  • כי את זקוקה לתירוץ לסטוקים של האיפור שאת קונה כל הזמן
  • כי פוטנציאל הרווח הוא דוקא כן גדול
  • כי מי שעובדת קשה מצליחה בסוף, "אם תרצו אין זו אגדה"


יום שבת, 15 במאי 2010

לא טוב היות האדם לבדו

לא קל להיות עצמאית. מעבר לעובדה שצריך כל הזמן לעבוד כדי להשיג עבודה, ושבעסקים קטנים העובדת היא גם המנהלת, אשת יחסי הציבור, מנהלת החשבונות, המזכירה והמנקה (פוסט בנושא בקרוב), לפעמים זה פשוט בודד.
כשעובדים בארגון או חברה יש תקשורת עם אנשים קבועים, וכמעט תמיד מוצאים מתוכם מישהו שיש איתו קליק ואפשר לשבת איתו בארוחות צהריים והפסקות ולתייעץ לגבי העבודה או סתם להוציא קיטור.




כעצמאי זה שונה. הבעלול, עם כל אהבתו אלי, מרגיש שעצם העובדה שהוא כבר יודע את ההבדל בין מסקרה לאייליינר ומכיר שמות של חברות מקצועיות (ואף נשלח לא פעם ולא פעמיים לרכוש איפור לבדו), זה די והותר ואת ההתלהבות שלי מהצללית החדשה שקניתי אני מתבקשת לשמור למישהו אחרת. ותכלס, אני לא מאשימה אותו, חצי מהזמן אני נרדמת עוד לפני שהוא מגיע לפואנטה בסיפורי התאילנדים שלו... (האדון מנהל עבודה בגד"ש)


ולא רק את הגילויים החדשים של מוצרים (או יותר מרגש- שימושים חדשים למוצרים שכבר יש לי) אין תמיד עם מי לחלוק, גם את התסכולים מלקוחות מעצבנים, מצלמים שמבקשים ממני לעבוד בשביל שכר רעב ועוד להגיד תודה (כי הם משלמים ולא רק נותנים לי קרדיט), או סתם לשתף בכל מה שקורה במקצוע הבכלל לא פשוט הזה.

                                      
מפגש קומונה, שנת 2050. תייגו את עצמכן :)


אז נכון, יש לי את הבלוג הזה  בו אני פורקת, ויש אפילו שניים שלושה קוראים (תודה לכם, זה עוזר לי להרגיש קצת פחות כמו בת 12 שכותבת יומן), ויש פורומים שונים אבל עדין היה חוסר...
בפורומים, כל אחד יכול לגלוש, לקרוא, להגיב, ולהסיק מסקנות. זו קהילה פתוחה שזה דבר נהדר, אבל לא מקום שבו אני ארגיש בנוח לכתוב תחת שמי תלונות וקשיים. בכל זאת ביצה והכל... אסור לשרוף גשרים (אולי יום אחד הצלם הקמצן יזכה בפרוייקט אדיר ויקרא לי?)

כנראה שלא הייתי היחידה שהרגישה כך, ולפני כמעט שנה (היתכן?) הקימה מאפרת קולגה, אלונה עילם, קומונה סגורה למאפרות. בקומונה חברות כארבע עשרה  מאפרות, כולן עצמאיות, כולן עם ניסיון- החל מאלה שסיימו את הקורס כשאני הייתי בחטיבת ביניים (ועדין נראות כמו בנות 20 הכלבות), וכלה במאפרות שסיימו לפני שנתיים-שלוש. הקומונה מהווה בעצם קבוצת תמיכה, מקום להתעדכנות בחידושים וטכניקות אחרות, ורשת בה מאפרות מפרגנות זו לזו (במילים ובעבודות כשאפשר) למרות שעל פניו כולנו מתחרות פחות או יותר על אותו שוק.

לפני כמה חודשים שידרגנו את הקומונה עוד יותר והתחלנו לקיים מפגשים סגורים, מתוך האמונה שלכל אחת מאיתנו יש מה ללמד את היתר, והשתלמויות בחינם (ועוד עם ארוחה חלבית שווה) זה תמיד כיף. אחת לכמה חודשים אנחנו נפגשות בשישי בצהריים, כל אחת מביאה משהו טעים, אוכלות, מקשקשות , מתעדכנות ואז עוברות למנה העיקרית: הרצאה או הדגמה של אחת מבנות הקומונה. בהרצאה הראשונה היתה זו עדי מאור-סיסו שהעבירה הרצאה על שיווק. תחום שבו היא חידשה גם לותיקות ביותר...

אתמול התקיים המפגש השני. לצערי חלק נעדרו מסיבות שונות, אך עדין היינו בהרכב מכובד ונהננו מאד. יעל דרוקמן, שהיא אחת ממאפרות הכלות המוערכות, ואשה מדהימה בפני עצמה, העבירה לנו הדגמה על חברת קומונה אחרת, טלי כץ פליין. יעל לא חסכה בטיפים, חלקה איתנו את שיטות העבודה שלה, והכי חשוב- נתנה לנו לחטט לה במזוודה כאוות נפשנו.

כמו מכל מפגש כזה אני יוצאת מהפגישות מלאת מוטיבציה להמשך, המפגש הוא ממש בגדר מילוי מצברים מבחינתי, והטיפים שאני לוקחת מכל הרצאה הם בגדר בונוס שווה במיוחד. אני חושבת שגם לעצמאים בתחומים אחרים שווה להקים קבוצות כאלה, בהן חולקים ידע ומעשירים זה את זה.

ותכלס מי עוד ישב איתי שעות כדי לדבר על ההבדל בגוון של הצללית הכחולה ירוקה הזאת מהצללית הכחולה ירוקה ההיא?!

בנות, היה כיף, כרגיל, מי מעבירה את המפגש הבא? :)


יום ראשון, 9 במאי 2010

איפור יומיומי

אני דוגמא קלאסית לאמרה "הסנדלר הולך יחף". על אף שיש ברשותי מספיק איפור כדי לגרום לכמעט כל בחורה לקנא (למעט הבנות בפורום תפוז שקונות אפילו יותר ממני, אלוהים יודע מאיפה יש להן את הכסף לכך), אני כמעט ולא מתאפרת, וגם כשכן אני מסתפקת בבסיס קליל יחסית, מסקרה ואייליינר.
וזה גם מה שאמציג בפניכן כאן. איפור יומיומי בפחות מחמש דקות.
האמת שהמדריך היה אמור להיות מושקע יותר, אבל ברגע שאני אוחזת מצלמה אני מתחילה לרעוד כמו חולה פרקינסון, ואני פוטוגנית בערך כמו יאסר עראפת (אחרי כמה שנים בקבר... ובעצם, גם לפני) או כמו הרב עובדיה יוסף (תודו שאם הם היו מחליפים שמלות גם לכם היה קשה להבדיל ביניהם), אני אעלה הרבה פחות תמונות מהמתוכנן

נתחיל בחומרים הדרושים: היות ואני עצלנית אני משתמשת באופן קבוע רק בארבע מברשות, והפעם היות ואין שימוש בצלליות אז רק בשלוש. מברשת המייק אפ ומברשת הפודרה/סומק הן של MUFE מברשת האייליינר שאני לא אחליף באחרת היא של EVE CENTER ועלתה לי גרושים. בעקרון לפודרה אני מעדיפה מברשת גדולה יותר, ואת זאת קניתי בעיקר כדי שתתאים למיכל הקטנטן של הפודרה HD שלהם, אבל החלטתי לאמץ אותה באופן כללי מטעמי עצלנות. למייק אפ אני מעדיפה לרוב מברשת עגולה, אבל השטוחה הזאת דוקא עושה עבודה טובה, וגם ככה אם אני באמת משקיעה אני משתמשת באייר בראש...
ועוד הערה: המברשות צולמו לאחר השימוש ועל כן אינן נקיות
לגבי מוצרי האיפור עצמם: מייק אפ ליקוויד ליפט של MUFE (אחד האהובים עלי, והיות ובניגוד לHD זה גם בדיוק הגוון שלי כרגע זנחתי את הHD לאנחות), הצללות רטובות עם מייק אפ שלהם בגוון כהה יותר (ששכחתי להכניס לתמונה), פודרה אנטי שיין של OFRA, סומק של MUFE שהתמונה ממש עושה לו עוול (המראה של אדמה יבשה נובע מכך שהוא התנפץ לרסיסים ואיחתי אותו), שימר בריק של בובי בראון, אייליינר כחול של SMASHBOX, מסקרה רוטטת של מייבלין וO GLOSS של SMASHBOX גם כן. הזהרתי מראש שצלמת אני לא...

שלב ראשון, אחרי שגרת טיפוח (אידיאליסט, קרם לחות וקרם עיניים של אסתי לאודר שיזכו מתישהו לפוסט בפני עצמם). מייק אפ עם המברשת השטוחה
תודו שאני מזכירה את הפרק בחברים שבו צ'נדלר לא מצליח להצטלם תמונה נורמלית...
לא פוטוגנית
כאמור אני מעט מצנזרת תמונות... רק תדמיינו איך נראות הממש לא מוצלחות :)

השלב הבא כלל הצללות רטובות עם האצבע. חייבת להגיד שהסיבה היחידה שעברתי להצללות רטובות היא עצלנות לגשת לתיק ולהוציא את הצללית בה אני משתמשת להצללות בד"כ. בד"כ אני משתדלת שתהיה הפרדה מוחלטת בין המוצרים שאני צורכת ביום יום לבין התיק המקצועי, אבל יש דברים שהכפילות בהן מיותרת...
מיד לאחר ההצללות פידרתי עם האנטי שיין ומברשת. אני ממש לא מחסידי הפאף...
לאחר מכן הסמקתי את תפוחי הלחיים ועברתי מעל עם שכבה דקיקה של השימר בריק, סתם בשביל ההרגשה הטובה :)
 

השלב הבא היה מריחת פס אייליינר דקיק בצמוד לקו הריסים העליון והתחתון. המטרה היא להוסיף נפח לבסיס הריסים וקצת גוון כחלחל שיתאים לשמלה והעגילים (לרוב נעשה עם אייליינר חום)
ולבסוף מסקרה וגלוס. על המסקרה כבר כתבתי בעבר, ולמרות שהרטט הוא גימיק, אני עדין מרוצה ממנה וזוכה להרבה מחמאות על הריסים שלי בזכותה...
וזו התוצאה הסופית.  אני רוצה להאמין שבמציאות אני לא נראית כל כך מפחידה
ותמונת הריון לטובת החברות שלי שמטריחות עצמן לקרוא:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...