יום ראשון, 1 ביולי 2012

על מוזות והשראה

אם אתן נמנות על הקוראות הקבועות שלי בטח שמתן לב שקצת נעלמתי בחודש האחרון, מעבר לעובדה שעונת הכלות בעיצומה ושביוני בקושי היתה לי דקה לנשום, אינספור האירועים שקורים במדינה כרגע קצת הרגו לי את מוזת הכתיבה, כנראה שזה נכון מה שאומרים- כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.

באיזשהו מקום היה נראה לי מגוחך לסקר בהתלהבות מוצר זה או אחר כשדברים חשובים יותר קורים וזוכים להתעלמות, איך אני יכולה להקדיש פוסט ללק (מדהים ככל שיהיה) ולא לילדים שיושבים בכלא לזמן בלתי ידוע רק כי שר הפנים שלנו גזען פופוליסטי? איך אני יכולה לעודד אתכן לרכוש עוד ועוד מוצרי איפור כשבכל מקום מדברים על המצב הכלכלי, על יוקר המחייה ועל תרבות הצריכה שיצאה מכלל פרופורציות, ובעיקר איך מישהו יכול להתמקד במשהו אחר חוץ מהאלימות הגואה, הבלתי נתפסת ובלתי נסלחת שמשתוללת בארץ?

אני עדין חושבת שזה מותרות לעסוק בנושא הבלוג האהוב שלי לאור כל מה שקורה, אבל אני קצת מתגעגעת לבריחה שהוא מאפשר לי, אז ראו בפוסט זה ניסיון חזרה לקצב רגיל.

תודה על הסבלנות :)

טל

2 comments:

  1. כל כך מסכימה איתך.
    אני חושבת שאנחנו חיים במציאות שהיא בלתי אפשרית עד הזויה בעליל, וכשאני קוראת את העיתונים וצופה בחדשות התחושה היא שאני לא מצליחה להכיל את כל הרוע והאטימות.
    בדיוק בגלל זה עולם היופי, גם עבורי, ובכללו קריאת (וכתיבת) בלוגים - מהווה סוג של אסקפיזם, אחרת איך אפשר להמשיך ולשרוד פה ?...

    השבמחק
  2. טל הוצאת לי את המילים מהפה! כל כך מזדהה בדיוק הסיבה שגם אני לא מצליחה להתעסק בבלוג.

    השבמחק

אירעה שגיאה בגאדג'ט זה
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...