בשבוע שעבר העברתי הרצאת איפור במועדון לחרשים בנתניה, אל המועדון הגעתי דרך צביה, העו"סית המדהימה שלהם, שרצתה לפנק את הנשים המגיעות למועדון לרגל יום האם ויום האשה הנחגגים אצלנו בסמיכות רבה השנה.
לסדנא התלוותה מתורגמנית לשפת הסימנים, והגיעו אליה לשמחתי נשים לא רק מנתניה אלא גם מישובים וערים בסביבה.
זו הפעם הראשונה שאני מעבירה סדנא לחרשים, ואני זוכרת שחשבתי תוך כדי נסיעה איך אני אומר למאופרת עליה אני מדגימה מתי לפתוח את העיניים, ואיך היא לא תפספס הכל בזה שהיא תשב בעיניים עצומות (מה שבעצם חוסם את התקשורת שלה) בזמן שאאפר אותה. בסוף נמצא פתרון בדמותה של אורלי, חברתי, שהתנדבה לשמש כמודלית בסדנא ולאפשר לכולן לראות ולהבין (ועל הדרך גם למנוע ויכוחים וכזבות בשאלה מי תהיה המודליסטית).
השתדלתי להתייחס לסדנא כמו אל כל סדנא שאני מעבירה מבחינת התכנים, ולתת להן טעימה מעולם האיפור שאני כל כך אוהבת.
הסברתי להן מעט על פריימרים, על מריחה נכונה של מייק אפ, ועל איך להאפר בהתאם למבנה העין. היו להן שאלות רבות, ובעזרתה של המתורגמנית הן גם זכו לתשובות.
האתגר, מעבר לעניין השמיעה, היה בטווח הגילאים הרחב של המשתתפות, שנע בין ראשית שנות העשרים ועד לסוף שנות השישים, וחייב אותי להתייחס בסדנא למגוון גדול של בעיות עור, של איפור תיקוני לעיניים ובכלל של התאמת האיפור לגיל.
היה קטע מצחיק במהלך הסדנא בו המתורגמנית ביקשה ממני לעצור רגע את שטף דיבורי ואת ההדגמה ולהמתין כי היא "לא יכולה עם כל הרעש הזה". כמובן שהאולם היה שקט לחלוטין, מה שמאד הצחיק אותי, והיא מיהרה להסביר שנכנסה משתתפת נוספת לחדר וכולן הסתובבו אליה לומר שלום, הן "הרעישו" בשפת הסימנים ולא היו קשובות אל המתורגמנית באותו רגע כך שגם לא היה לה איך "להשתיק" את התלמידות הסוררות.
אישית היה לי מוזר שהעיניים לא מכוונות אלי, ואכן היה עליהן לחלק את תשומת לבן בין ההדגמה שביצעתי לבין המתורגמנית שתרגמה את ההסברים שלי. כך מצאתי את עצמי מביטה לקהל, מסבירה עם הידיים, אך כולן הסתכלו בכלל למקום אחר כדי להבין מה אמרתי.
לקראת סוף הסדנא ביקשה אחת המשתתפות שאדגים עליה כיצד להגדיל ולהרים את העין, שכן יש לה עיניים קטנות ונופלות, וכך התממשה הדאגה שלי מתחילת הפוסט. בכלס? לא היה כזה נורא, אבל הצריך המון הפסקות בהן המתורגמנית הסבירה לה בדיוק מה עשיתי ואמרתי, וחייב תיאום של סימן (טפיחה על הכתף במקרה שלנו) שלפיו היא פותחת את העיניים.
בסופו של דבר זו היתה חוויה חיובית מאד והתרגשתי כאשר רבות מהן באו בסוף הסדנא להודות לי. מסתבר שחרף קשיי התקשורת איפור הוא שפה שכולנו דוברות
לסדנא התלוותה מתורגמנית לשפת הסימנים, והגיעו אליה לשמחתי נשים לא רק מנתניה אלא גם מישובים וערים בסביבה.
זו הפעם הראשונה שאני מעבירה סדנא לחרשים, ואני זוכרת שחשבתי תוך כדי נסיעה איך אני אומר למאופרת עליה אני מדגימה מתי לפתוח את העיניים, ואיך היא לא תפספס הכל בזה שהיא תשב בעיניים עצומות (מה שבעצם חוסם את התקשורת שלה) בזמן שאאפר אותה. בסוף נמצא פתרון בדמותה של אורלי, חברתי, שהתנדבה לשמש כמודלית בסדנא ולאפשר לכולן לראות ולהבין (ועל הדרך גם למנוע ויכוחים וכזבות בשאלה מי תהיה המודליסטית).
הסברתי להן מעט על פריימרים, על מריחה נכונה של מייק אפ, ועל איך להאפר בהתאם למבנה העין. היו להן שאלות רבות, ובעזרתה של המתורגמנית הן גם זכו לתשובות.
האתגר, מעבר לעניין השמיעה, היה בטווח הגילאים הרחב של המשתתפות, שנע בין ראשית שנות העשרים ועד לסוף שנות השישים, וחייב אותי להתייחס בסדנא למגוון גדול של בעיות עור, של איפור תיקוני לעיניים ובכלל של התאמת האיפור לגיל.
היה קטע מצחיק במהלך הסדנא בו המתורגמנית ביקשה ממני לעצור רגע את שטף דיבורי ואת ההדגמה ולהמתין כי היא "לא יכולה עם כל הרעש הזה". כמובן שהאולם היה שקט לחלוטין, מה שמאד הצחיק אותי, והיא מיהרה להסביר שנכנסה משתתפת נוספת לחדר וכולן הסתובבו אליה לומר שלום, הן "הרעישו" בשפת הסימנים ולא היו קשובות אל המתורגמנית באותו רגע כך שגם לא היה לה איך "להשתיק" את התלמידות הסוררות.
 |
| איזה חוסר נימוס, כולנו מדברות במקביל |
לקראת סוף הסדנא ביקשה אחת המשתתפות שאדגים עליה כיצד להגדיל ולהרים את העין, שכן יש לה עיניים קטנות ונופלות, וכך התממשה הדאגה שלי מתחילת הפוסט. בכלס? לא היה כזה נורא, אבל הצריך המון הפסקות בהן המתורגמנית הסבירה לה בדיוק מה עשיתי ואמרתי, וחייב תיאום של סימן (טפיחה על הכתף במקרה שלנו) שלפיו היא פותחת את העיניים.
בסופו של דבר זו היתה חוויה חיובית מאד והתרגשתי כאשר רבות מהן באו בסוף הסדנא להודות לי. מסתבר שחרף קשיי התקשורת איפור הוא שפה שכולנו דוברות
 |
| אני ואורלי המקסימה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה