יובש

אני אוהבת את החורף, מאד אוהבת את החורף, ובבחירה בין חורף נצחי לקיץ נצחי אני שייכת לאנשי החורף ב100%. מעדיפה לקפוא מקור על למות מחום בכל רגע נתון, וחולמת רוב השנה על אותם ערבים בהם מתכרבלים בפוך עם שוקו חם וקצפת ושומעים את הגשם בחוץ.

אבל תופעת לוואי מעצבנת למדי של החורף היא היובש- יובש בפנים, בגוף, ובעיקר בידיים. כמי שבד"כ לא סובלת מיובש בידיים, השינוי הזה מוציא אותי מדעתי כל פעם מחדש, והצורך להסתובב עם קרם ידיים בתיק, ולהתמרח על בסיס יומיומי די מעיק עלי, ועל כן חיפשתי קרם שאוכל למרוח בתדירות נמוכה יותר, ועדין יטפל בבעיה.

התחלתי עם הקרמים המוכרים והאהובים של ויקטוריה סיקרט, אבל למעט חמאת הגוף האלוהית שלהם, עליה כבר כתבתי בעבר לא פעם, הקרמים האחרים לא הראו תכונות יוצאות דופן, למעט הריחות המשגעים ונזנחו לאחר כבוד.

לאחר מכן פניתי ללאוקיסטן, חברה שאני רוכשת לה חיבה בעיקר בגלל הזכרונות הטובים מהטיול בפרובנס, והעיצובים המקסימים של האריזות. אבל עלי להודות שלא נפלתי מהריחות, וכן נפלתי מהמחיר, ולא בצורה טובה. אז יש לי טיובה קטנה שלהם באחד  התיקים לכל צרה שלא תבוא, אבל זה עדין לא ה-אחד.

משם עשיתי תפנית חדה לתוצרת ישראלית, וחיפשתי את התיק בו תקעתי את קרם הידיים של סבון של פעם, עליו כבר כתבתי כאן לפני כמה חודשים. כאמור הריח אלוהי, והוא בהחלט טוב כמוצר על הדרך, אבל עדין לא היווה פתרון של ממש ליובש חורפי, בטח ובטח לא לבעלולי, שידיו מיובשות תמיד ומצריכות טיפול הרבה יותר עמוק

ואז הוצאתי את התותחים הכבדים, קרם הידיים של מורז. האמת שהיה לנו סיפור די משעשע עם הקרם. נתתי אותו לבעלולי למילואים כשהוא סגור עדין עם הסגירה שומרת ההיגיינה, והוא, שכבר היה ארוז כולו, דחף אותו לכיס. כאשר בהמשך היום הוציא את הקרם כדי להתמרח גילה שהסוגר ירד מעצמו. למזלו (ולמזלי) הקרם רק קצת לכלך את המכסה ולא את כיס המדים (כי הרי ידוע שמדי ב' הם דבר כל כך נקי וריחני). 

מה שאני אוהבת במורז, מעבר לפטריוטיות, ולמדיניות הירוקה והאוהדת בעלי חיים שלהם, זו העובדה שהמוצרים הם טבעיים ברובם- הקרם מכיל 70% תמצית מצמח הפוליגונום, עליו מבוסס הקרם. מה שאני לא אוהבת זה העיצוב, הצבע של האריזה גרם לבעלול לחשוב שמדובר בכלל במסכת בוץ מים המלח, והייתי שמחה לעיצוב אטרקטיבי יותר למוצר שמיועד להיות בתיק והלשלף באופן תדיר.

הריח עדין ונעים, כזה שמתקבל בברכה גם אצל חובבת ריחות כמוני, וגם אצל הבעלול שסולד מריחות חזקים, והספיגה מהמהירות שנתקלתי בהן, אם כי כף היד עדין חשה לי מעט שמנונית.

ליובש שלי, המוצר ענה לחלוטין על הדרישות (שוב, למעט העיצוב), אבל הבעלולי צריך משהו חזק יותר, אז ממשיכים לחפש.

ואז התוודעתי לקרם  הידיים הטיפולי מסדרת U-LACTIN  של  ד"ר פישר שנועד לטפל במקרים קשים  של יובש, ממש כמו אצל הבעלול, ומיניתי אותו לשפן ניסיונות.

גם כאן האריזה לא אטרקטיבית בעליל ומזכירה יותר מכל משחה רפואית, ומצד שני, אולי זה מתאים למוצר שמגדיר עצמו טיפולי... וכמו רוב אם לא כל החברות הישראליות המוצר לא נוסה על בע"ח, שזה כבר סיבה להעדיף כחול-לבן בעיניי.

מה שקצת הדאיג אותי, בעיקר לאור תחום העיסוק של בעלולי, הינה ההערה המופיעה על המוצר כי יש לשלב את השימוש בתכשיר במריחה של מקדם הגנה SPF 30 לפחות בזמן חשיפה לשמש, מה שהופך את המוצר לפחות פרקטי כמוצר שמורחים כמה פעמים ביום, ומייעד אותו באופן אוטומטי להיות מוצר של לפני השינה. מצד שני, בעלולי עובד עם כפפות, אז אולי זה לא כל כך נורא במקרה הספציפי שלו.

והמוצר עצמו? הריח נעים, וגם הספיגה מהירה יחסית, אבל אצל בעלולי נוצרה התחושה שהקרם הוא קצת כמו הלחויות לשפתיים סטייל לובלו- העור מתמכר למוצר, ומרגיש יבש במיוחד אם לא מורחים, שזה בהחלט משהו לקחת בחשבון...

שמעתי דברים טובים, אך לא יצא לי לנסות על הקרם של אהבה לידיים, שחברה טובה טוענת שהוא הדבר היחידי שמציל אותה בחורף.
ואתן, מה קרם הידיים שלכן?

בפרק הבא, קרם לרגליים, כי אומנם הן מוסתרות בגרביים ומגפיים רוב הזמן, אבל אני עדין אוהבת לשחק פוטסי...