הקדמה:
כשהלכתי ללמוד מדע המדינה (פוליטיקה וממשל כמו שזה נקרא בב"ג) הלכתי בתוך אמונה תמימה שלא לומר מטופשת שמשם אסלול דרכי לכנסת, ואגיע להיות גם ראש ממשלה. ידעתי שאני לא אוהבת את איך שהמדינה שלנו נראית ורציתי לשנות את זה... אחרי סמסטר וחצי (היתה שביתה) כבר הבנתי שהתואר לא יעזור לי בכלל כדי להכנס לפוליטיקה (למעט האפשרות למתג את עצמי כשמאל קיצוני יחד עם אחד המרצים וללכת לחבק מנהיגים פלשתינאים במוקטעה). אחרי עוד כמה חודשים של סיוע לפליטים האפריקאים שנזרקו ברחובות באר-שבע בחוסר כל, כבר התייאשתי לחלוטין ממוסדות השלטון שלנו, מח"כים שעונים לאזרחים רק מול המצלמות, מממשלה שלא אכפת לה שילדים בני יומם ישנים בגן הורדים.
אם לסכם ארבע שנים באקדמיה: יצאתי עם כמה חברים טובים, בן זוג, והבנה שאני מעדיפה להיות מאפרת. גם זה משהו.
אתם בטח תוהים מה הקשר בין הפסקה הארוכה הזאת לבלוג איפור ויופי? ובכן, תתאזרו בסבלנות, בסוף אני אגיע לזה. בד"כ נושאי החקיקה היחידים שנראים לי רלוונטיים לבלוג זה הם אלה הקשורים לתקנות היגיינה ובריאות (שלא קיימות בכל הנוגע לאיפור, וחבל) ולחקיקה כנגד ניסויים בבעלי חיים.
הפעם החלטתי לעסוק בנושא אחר: תקנות המכס החדשות שעומדות לחול עלינו החל מינואר.
למי שלא רוצה לקרוא את הכתבה שפורסמה בYNET על הנושא, אסכם בקצרה שבניגוד למה שהיה עד כה לפיו משלמים מכס רק על חבילות שערכן מעל $50 כולל משלוח,מעתה נשלם מס/עמלה על סך 30 ש"ח על כל חבילה שנקבל ללא תלות בערכה, ובנוסף יחולו כל כללי המכס עם סכום החבילה מעל $50.
ולמה התשלום? כדי לממן את המשכורות של העובדים החדשים שישכרו לבדוק כל חבילה וחבילה, בניגוד לבדיקות המדגמיות שהיו נהוגות עד כה.
אז נכון, כל הכבוד על פתיחת המשרות החדשות, זו בגדול הדרך להלחם באבטלה, אבל למה, שוב, על חשבון הציבור?!
אם עלות המחיה בארץ היתה מלווה בשכר ריאלי, ניחא. אך המחירים בארץ אינם מותאמים לרמת השכר, והמחיה כאן יקרה מברוב מדינות אירופה המערבית (גם אם לא משווים לשכר!). למה המדינה מחייבת אותי לשלם 200 ש"ח לכבל ללפ טופ שחברת X קנתה מסין ב5 שקלים, במקום לאפשר לי לקנות את אותו הכבל מאותו סיני חביב ב20 ש"ח?
וניחא אם היתה לי אפשרות לרכוש את כל שאני חפצה בו בארץ, אני מבינה שייבוא עולה כסף ושהמדינה לא מחלקת אישורים בחינם, אבל את רוב הדברים לא ניתן להשיג בכלל בארץ.
יש אינספור חברות איפור והלבשה מעולות שאינן נגישות בארץ ללא סיוע של EBAY ודומיו, או אפילו באמצעות רכישה ישירה מאתר האינטרנט של החברה, למה למנוע זאת מאיתנו?
האם נגזר עלינו להסתפק במותגים המועטים שיש בארץ? או לטוס עם מזוודות ריקות ולמלאן בכל טוב בחו"ל רק כדי שהסבון האהוב עלי יהיה נגיש לי גם כאן?!
האמת, שאני די סקפטית בדבר הסיכוי שאנשים יצאו לרחובות ויפגינו, או יעשו איזשהו מעשה שיצריך מהם מאמץ, אז אני מציעה לכם מעשה שלא מצריך מכם מאמץ רב (וגם לא בטוח שיעזור, אבל בכל זאת): חתמו על העצומה, אולי מישהו שם למעלה (בממשלה, לא בשמים) יזכר שטובת האזרחים אמורה להיות קודמת לכל. ואת המשרות החדשות? הם יכולים לממן עם ההעלאת שכר שהם מתכננים לעצמם 120,000 שח בחודש יספיקו לשלם את שכר העובדים הללו, לא?
כשהלכתי ללמוד מדע המדינה (פוליטיקה וממשל כמו שזה נקרא בב"ג) הלכתי בתוך אמונה תמימה שלא לומר מטופשת שמשם אסלול דרכי לכנסת, ואגיע להיות גם ראש ממשלה. ידעתי שאני לא אוהבת את איך שהמדינה שלנו נראית ורציתי לשנות את זה... אחרי סמסטר וחצי (היתה שביתה) כבר הבנתי שהתואר לא יעזור לי בכלל כדי להכנס לפוליטיקה (למעט האפשרות למתג את עצמי כשמאל קיצוני יחד עם אחד המרצים וללכת לחבק מנהיגים פלשתינאים במוקטעה). אחרי עוד כמה חודשים של סיוע לפליטים האפריקאים שנזרקו ברחובות באר-שבע בחוסר כל, כבר התייאשתי לחלוטין ממוסדות השלטון שלנו, מח"כים שעונים לאזרחים רק מול המצלמות, מממשלה שלא אכפת לה שילדים בני יומם ישנים בגן הורדים.
אם לסכם ארבע שנים באקדמיה: יצאתי עם כמה חברים טובים, בן זוג, והבנה שאני מעדיפה להיות מאפרת. גם זה משהו.
אתם בטח תוהים מה הקשר בין הפסקה הארוכה הזאת לבלוג איפור ויופי? ובכן, תתאזרו בסבלנות, בסוף אני אגיע לזה. בד"כ נושאי החקיקה היחידים שנראים לי רלוונטיים לבלוג זה הם אלה הקשורים לתקנות היגיינה ובריאות (שלא קיימות בכל הנוגע לאיפור, וחבל) ולחקיקה כנגד ניסויים בבעלי חיים.
הפעם החלטתי לעסוק בנושא אחר: תקנות המכס החדשות שעומדות לחול עלינו החל מינואר.
למי שלא רוצה לקרוא את הכתבה שפורסמה בYNET על הנושא, אסכם בקצרה שבניגוד למה שהיה עד כה לפיו משלמים מכס רק על חבילות שערכן מעל $50 כולל משלוח,מעתה נשלם מס/עמלה על סך 30 ש"ח על כל חבילה שנקבל ללא תלות בערכה, ובנוסף יחולו כל כללי המכס עם סכום החבילה מעל $50.
ולמה התשלום? כדי לממן את המשכורות של העובדים החדשים שישכרו לבדוק כל חבילה וחבילה, בניגוד לבדיקות המדגמיות שהיו נהוגות עד כה.
אז נכון, כל הכבוד על פתיחת המשרות החדשות, זו בגדול הדרך להלחם באבטלה, אבל למה, שוב, על חשבון הציבור?!
אם עלות המחיה בארץ היתה מלווה בשכר ריאלי, ניחא. אך המחירים בארץ אינם מותאמים לרמת השכר, והמחיה כאן יקרה מברוב מדינות אירופה המערבית (גם אם לא משווים לשכר!). למה המדינה מחייבת אותי לשלם 200 ש"ח לכבל ללפ טופ שחברת X קנתה מסין ב5 שקלים, במקום לאפשר לי לקנות את אותו הכבל מאותו סיני חביב ב20 ש"ח?
וניחא אם היתה לי אפשרות לרכוש את כל שאני חפצה בו בארץ, אני מבינה שייבוא עולה כסף ושהמדינה לא מחלקת אישורים בחינם, אבל את רוב הדברים לא ניתן להשיג בכלל בארץ.
יש אינספור חברות איפור והלבשה מעולות שאינן נגישות בארץ ללא סיוע של EBAY ודומיו, או אפילו באמצעות רכישה ישירה מאתר האינטרנט של החברה, למה למנוע זאת מאיתנו?
האם נגזר עלינו להסתפק במותגים המועטים שיש בארץ? או לטוס עם מזוודות ריקות ולמלאן בכל טוב בחו"ל רק כדי שהסבון האהוב עלי יהיה נגיש לי גם כאן?!
האמת, שאני די סקפטית בדבר הסיכוי שאנשים יצאו לרחובות ויפגינו, או יעשו איזשהו מעשה שיצריך מהם מאמץ, אז אני מציעה לכם מעשה שלא מצריך מכם מאמץ רב (וגם לא בטוח שיעזור, אבל בכל זאת): חתמו על העצומה, אולי מישהו שם למעלה (בממשלה, לא בשמים) יזכר שטובת האזרחים אמורה להיות קודמת לכל. ואת המשרות החדשות? הם יכולים לממן עם ההעלאת שכר שהם מתכננים לעצמם 120,000 שח בחודש יספיקו לשלם את שכר העובדים הללו, לא?
מסכימה עם כל מילה!
השבמחקכבר הצטרפתי לקבוצה בפייסבוק וחתמתי על העצומה. לדעתי חייבים לצאת מהמרחב הוירטואלי לרחובות אחרת זה יפול בין הכיסאות ואנחנו בסוף נצא "טונה"...
האתגר הוא אכן לגרום לאנשים לצאת לרחוב
השבמחקבקושי מפגינים על דברים גדולים יותר, אז על תקנה קטנה של רשות המסים? לצערי אני פסימית