*** בחודשים הקרובים אפרסם לא מעט פוסטים שעוסקים בחוויות שלי מההריון. חלקם יהיו קשורים לאיפור, אך רובם אני מניחה שלא. התלבטתי אם לפתוח בלוג נפרד והחלטתי נגד. אני אוסיף לפרסם פה כמובן גם פוסטים שהם נטו איפור, אבל המצב החדש והמהנה שלי מעסיק אותי לעיתים הרבה יותר מהגיגי האיפור שלי, וחשוב לי לשתף גם בכך. מקווה כי לא תזנחו את הבלוג... עוד כמה חודשים וכולי תקווה שאני אחזור לקו השפיות.***
בשנה האחרונה חוויתי המון שינויים- התחתנתי, עברתי דירה, החלפתי (סוג של) מקום לימודים, התחלתי עבודות חדשות וגולת הכותרת- נכנסתי להריון.
מבין כל השינויים הללו ההריון הוא זה המעסיק אותי יותר מכל. בהתחלה עקב כל תופעות הלוואי המהנות של ההריון: בחילות והקאות מדי ערב במשך ארבעה חודשים (רק אלוהים יודע למה הן נקראות בחילות בוקר, ומי השקרן שאמר שהן חולפות אחרי השליש הראשון), עייפות בלתי מוסברת, והתופעה המהנה ביותר- מצבי רוח משוגעים.
הריון הוא תשעה חודשים של מאניה דיפרסיה. אני יכולה לנהל שיחה בטלפון על כל נושא, ותוך כדי להאזין לרדיו, לשמוע שיר שמרגש אותי ולפרוץ בבכי. אני לא אומרת שאין לזה יתרונות ("מותק תזרוק את הפח" "תעזבי אותי בשקט, מחר" "ווואה ווואה ווואה" "טוב, בסדר, סליחה, אני זורק") אבל זה בהחלט מחרפן.
ככל שהחודשים עוברים הבטן כמובן גדלה ובאופן הפוך הכוח קטן, כיום אני בקושי מצליחה להרים את תיק האיפור שלי (וזה אחרי שחילקתי אותו לשניים- תיק גב וטרולי), ונזקקת לעזרת יתר חברי הצוות (ולעיתים אבוי לבושה, לקוחות פרטיים!) כדי להשתנע במקרים של מדרגות או סתם חניה רחוקה ממקום העבודה.
יש לבטן הבולטת הזו גם כמה יתרונות- נותני שירות מקבלים אותי גם לאחר שעות העבודה, בכל מקום מציעים לי לשבת, פעם ראשונה שאני לא מנסה להכניס את הבטן כל פעם שמסתכלים עלי- אני שמנה וגאה בזה, וגולת הכותרת: חמותי אפילו אישרה לי לפרוש אחרי ארוחת החג בליל הסדר!!! אבל באופן כללי כל הזמן מתחשק לי לשאול "למה אף אחד לא הזהיר אותי קודם?!"
בשנה האחרונה חוויתי המון שינויים- התחתנתי, עברתי דירה, החלפתי (סוג של) מקום לימודים, התחלתי עבודות חדשות וגולת הכותרת- נכנסתי להריון.
מבין כל השינויים הללו ההריון הוא זה המעסיק אותי יותר מכל. בהתחלה עקב כל תופעות הלוואי המהנות של ההריון: בחילות והקאות מדי ערב במשך ארבעה חודשים (רק אלוהים יודע למה הן נקראות בחילות בוקר, ומי השקרן שאמר שהן חולפות אחרי השליש הראשון), עייפות בלתי מוסברת, והתופעה המהנה ביותר- מצבי רוח משוגעים.
הריון הוא תשעה חודשים של מאניה דיפרסיה. אני יכולה לנהל שיחה בטלפון על כל נושא, ותוך כדי להאזין לרדיו, לשמוע שיר שמרגש אותי ולפרוץ בבכי. אני לא אומרת שאין לזה יתרונות ("מותק תזרוק את הפח" "תעזבי אותי בשקט, מחר" "ווואה ווואה ווואה" "טוב, בסדר, סליחה, אני זורק") אבל זה בהחלט מחרפן.
ככל שהחודשים עוברים הבטן כמובן גדלה ובאופן הפוך הכוח קטן, כיום אני בקושי מצליחה להרים את תיק האיפור שלי (וזה אחרי שחילקתי אותו לשניים- תיק גב וטרולי), ונזקקת לעזרת יתר חברי הצוות (ולעיתים אבוי לבושה, לקוחות פרטיים!) כדי להשתנע במקרים של מדרגות או סתם חניה רחוקה ממקום העבודה.
יש לבטן הבולטת הזו גם כמה יתרונות- נותני שירות מקבלים אותי גם לאחר שעות העבודה, בכל מקום מציעים לי לשבת, פעם ראשונה שאני לא מנסה להכניס את הבטן כל פעם שמסתכלים עלי- אני שמנה וגאה בזה, וגולת הכותרת: חמותי אפילו אישרה לי לפרוש אחרי ארוחת החג בליל הסדר!!! אבל באופן כללי כל הזמן מתחשק לי לשאול "למה אף אחד לא הזהיר אותי קודם?!"
בטן של חודש שישי
שיהיה רק לבריאות. נראה שאת מתרגשת. :-)
השבמחקתודה :) אכן מאד מתרגשת
השבמחקקרתאי כמה פוסטים שלך ואת כותבת מקסים מקסים מקסים !
השבמחקאיך קוראים לך אם אפשר לשאול?
השבמחק