היום שוב נתקלתי באחת מאותן מודעות "צלם-מאפר-מעצב שיער- סטייליסט- עו"ד- בעל סוכנות דוגמנות" (בואי חמודה, נעשה לך בוק, נהפוך אותך לכוכבת, רק תשלמי לי 5000 ש"ח כי אני סופר מקצועי. אל דאגה, אח"כ כשתעלי על זה שהכל חלוטרה יש לי גם תואר בעריכת דין כדי לחסוך בהוצאות משפט)
כאדם שאוהב לעסוק במספר דברים במקביל, ולא חש כי האחד בא על חשבון השני, אני דווקא לא פוסלת על הסף את העובדה שיש אנשים שהם מולטי-טאלנטס, ומסוגלים להיות מעולים בכמה תחומים במקביל. מספיק עם נציין שמות ידועים כמו פרנסואה נארס (צלם, מאפר ואיש עסקים) כדי להבהיר את הנקודה.
יותר מזה, בשוק המאד לא פשוט שלנו, כאשר ההפקות (וגם לקוחות פרטיים) מנסות לחסוך כמה שיותר, אין פלא שרבים מוסיפים לעצמם עיסוק משני- החל מעיצוב שיער, דרך סטיילינג וכלה בהילרים ומאמנים אישיים. וכל עוד זה מגובה בידע הנדרש, בהשקעה, ולא פחות חשוב באהבה למקצוע החדש, זה אפילו לגיטימי בעיניי.
כן, בעולם מושלם על כל סט היו מחזיקים את כל בעלי התפקידים, ולא רק צלם ומאפר שממלאים את כל התפקידים בסט, אבל העולם שלנו לא מושלם, אנשים צריכים להתפרנס, והוספת כישורים מקלה על כך. אז אני לא מגנה באופן גורף, רחוק מכך, אני רק לא מבינה למה הכל פה נעשה בחאפריות...
ויותר מזה מכעיס אותי הניצול שמתלווה לכך. לפני מספר חודשים פנה אלי צלם, מוכר למדי, עם עבודות לא רעות בכלל, והתעניין לגבי התעריף שלי ליום צילומים עבור איפור-שיער-סטיילינג. הסברתי לו שאני מאפרת, לא מעצבת שיער ובטח שלא סטייליסטית, ושאני מסייעת בתחומים הללו רק כשיש הברזות של הרגע האחרון או הפקות דלות תקציב במיוחד (מהסוג שנועד לתיק עבודות ואף אחד לא מממן), ושרצוי שיקח איש מקצוע לכל אחד מהתחומים המאד לא פשוטים הללו. אך הוא התעקש שכך עבד עד כה, עם מאפרת שעשתה את שלושת הדברים (ולמיטב ידיעתי לא למדה מעולם לא שיער ולא סטיילינג). עם כל זה אני עוד איכשהו מסוגלת לחיות- אם הצלם בוחר להתקמצן ולהתפשר על איכות- זכותו! זה הרי יבוא לידי ביטוי בעבודה המוגמרת. מה שבאמת הכעיס אותי היה התשלום אותו נהג לשלם לאותה מאפרת (מנוסה ומוכשרת יש לציין) עבור שלושת התפקידים במהלך יום עבודה מלא- 450 ש"ח.
כן, קראתם נכון, 450 ש"ח ליום עבודה בו היא נמצאת תחת שלושה כובעים שונים!!!
בנקודה זו אמרתי לו תודה, אבל לא תודה, אני מעריכה את היכולות שלי בסכומים קצת יותר ריאליים, בטח ובטח כשנדרשת עבודה של שלושה. מעבר לכך, הדבר גרם לי לפקפק בתוצאות שהוא מסוגל להפיק וברצוני ששמי יקושר לעבודות כאלה.
ואני שואלת, מתי מישהו בביצה הקטנה שלנו יתעורר ויבין שזול עולה בסוף ביוקר?! מה הפלא שחלק ניכר מהפקות האופנה בארץ היה מבייש אפילו את המקומונים הנידחים ביותר בבירות האופנה העולמיות? מה הפלא שמרטשים פה עבודות למוות כדי לחפות (ללא הצלחה) על צוות לא מקצועי דיו? ולמה מאפרות מרגישות כי הן יכולות לגבות תשלום תמורת עבודתן כשהן עדין בשלב בו עליהן להתייעץ לפני כל לקוחה לגבי סוג המייק אפ הנכון עבורה, ואיזה צבעים מתאימים לשמלה שחורה ועגילים טורקיז??? איך מאפרת שעוד לא יודעת להתמודד עם סוגי עיניים מרגישה בנוח להעביר סדנאות לנשים אחרות?
ולמה עדין לא העלו את פרק 16 של האנטומיה של גריי לEZTV?!
כל אחד ותפקידו, הפקת כלות 2009. צלם: ניר גבעון, שמלה: שרי בן דב, שיער: ורד עוז, איפור: אנוכי, דוגמנית: רעות אורבך
כאדם שאוהב לעסוק במספר דברים במקביל, ולא חש כי האחד בא על חשבון השני, אני דווקא לא פוסלת על הסף את העובדה שיש אנשים שהם מולטי-טאלנטס, ומסוגלים להיות מעולים בכמה תחומים במקביל. מספיק עם נציין שמות ידועים כמו פרנסואה נארס (צלם, מאפר ואיש עסקים) כדי להבהיר את הנקודה.
יותר מזה, בשוק המאד לא פשוט שלנו, כאשר ההפקות (וגם לקוחות פרטיים) מנסות לחסוך כמה שיותר, אין פלא שרבים מוסיפים לעצמם עיסוק משני- החל מעיצוב שיער, דרך סטיילינג וכלה בהילרים ומאמנים אישיים. וכל עוד זה מגובה בידע הנדרש, בהשקעה, ולא פחות חשוב באהבה למקצוע החדש, זה אפילו לגיטימי בעיניי.
כן, בעולם מושלם על כל סט היו מחזיקים את כל בעלי התפקידים, ולא רק צלם ומאפר שממלאים את כל התפקידים בסט, אבל העולם שלנו לא מושלם, אנשים צריכים להתפרנס, והוספת כישורים מקלה על כך. אז אני לא מגנה באופן גורף, רחוק מכך, אני רק לא מבינה למה הכל פה נעשה בחאפריות...
ויותר מזה מכעיס אותי הניצול שמתלווה לכך. לפני מספר חודשים פנה אלי צלם, מוכר למדי, עם עבודות לא רעות בכלל, והתעניין לגבי התעריף שלי ליום צילומים עבור איפור-שיער-סטיילינג. הסברתי לו שאני מאפרת, לא מעצבת שיער ובטח שלא סטייליסטית, ושאני מסייעת בתחומים הללו רק כשיש הברזות של הרגע האחרון או הפקות דלות תקציב במיוחד (מהסוג שנועד לתיק עבודות ואף אחד לא מממן), ושרצוי שיקח איש מקצוע לכל אחד מהתחומים המאד לא פשוטים הללו. אך הוא התעקש שכך עבד עד כה, עם מאפרת שעשתה את שלושת הדברים (ולמיטב ידיעתי לא למדה מעולם לא שיער ולא סטיילינג). עם כל זה אני עוד איכשהו מסוגלת לחיות- אם הצלם בוחר להתקמצן ולהתפשר על איכות- זכותו! זה הרי יבוא לידי ביטוי בעבודה המוגמרת. מה שבאמת הכעיס אותי היה התשלום אותו נהג לשלם לאותה מאפרת (מנוסה ומוכשרת יש לציין) עבור שלושת התפקידים במהלך יום עבודה מלא- 450 ש"ח.
כן, קראתם נכון, 450 ש"ח ליום עבודה בו היא נמצאת תחת שלושה כובעים שונים!!!
בנקודה זו אמרתי לו תודה, אבל לא תודה, אני מעריכה את היכולות שלי בסכומים קצת יותר ריאליים, בטח ובטח כשנדרשת עבודה של שלושה. מעבר לכך, הדבר גרם לי לפקפק בתוצאות שהוא מסוגל להפיק וברצוני ששמי יקושר לעבודות כאלה.
ואני שואלת, מתי מישהו בביצה הקטנה שלנו יתעורר ויבין שזול עולה בסוף ביוקר?! מה הפלא שחלק ניכר מהפקות האופנה בארץ היה מבייש אפילו את המקומונים הנידחים ביותר בבירות האופנה העולמיות? מה הפלא שמרטשים פה עבודות למוות כדי לחפות (ללא הצלחה) על צוות לא מקצועי דיו? ולמה מאפרות מרגישות כי הן יכולות לגבות תשלום תמורת עבודתן כשהן עדין בשלב בו עליהן להתייעץ לפני כל לקוחה לגבי סוג המייק אפ הנכון עבורה, ואיזה צבעים מתאימים לשמלה שחורה ועגילים טורקיז??? איך מאפרת שעוד לא יודעת להתמודד עם סוגי עיניים מרגישה בנוח להעביר סדנאות לנשים אחרות?
ולמה עדין לא העלו את פרק 16 של האנטומיה של גריי לEZTV?!
או כמו שנאמר
השבמחק"רוצה להגדיל בשקל תשעים?"
:)