עברו שבועיים, ירדו להן קילו שש מאות, ויש לי לא מעט תובנות:
קבוצות תמיכה לא משפיעות עלי, באותה נשימה אני נמלאת מוטיבציה מהכוסית שיושבת לידי וחושפת שהיא ירדה 30 ק"ג, ונמלאת שאננות אל מול זו שיושבת מולי, שירדה אף היא 30 ק"ג, אבל יש לה לפחות עוד 40 ק"ג, כך שהפעולות המנוגדות מנטרלות זו את זו וכל מה שנשאר זה ההרצאה של המדריכה
והיא מעולה המדריכה, וזו הסיבה היחידה (טוב, וגם העובדה שאני צריכה לכתוב לכן מה קורה שם) שאני נשארת למשך כל ההרצאה. בשבועיים שחלפו קיבלתי גם מוטיבציה להשקיע בארוחות שלי ולא לאכול פרוסת לחם קל עם גבינה וזהו, סתם מתוך עצלנות. אין מה לעשות, אנשים, ואנשים שמנים בעיקר, אוכלים עם העיניים, וצלחת מלאה ומעוצבת משביעה יותר, גם אם זה רק ירקות מסביב לסנדוויץ.
ההמלצה השניה היתה לקבל את הנפילות, לא להתרכז בהן ולהמשיך הלאה, תוך התייחסות לכל יום בפני עצמו. זו המלצה שאני עובדת על לאמץ לאור שבוע עמוס בנפילות.
לא קל לעשות דיאטה
יש לי המון תירוצים חדשים: הלו"ז שלי בתור התחלה, כי אני לא מספיקה לאכול את ארוחת הבוקר תוך שעה מהרגע שהתעוררתי, ואני לא תמיד פנויה לאכול את ארוחות הביניים, שלא לדבר על לעמוד ולחתוך סלט פעמיים ביום. חצי מהפעמים אני מוצאת את עצמי אוכלת ארוחת ערב בעשר בלילה, כי אני עובדת בערב, ואז הנסיעה הביתה, והיחס לבנות, והכנת האוכל... ואופס כבר צריך ללכת לישון.
ובכלל ילדות זה ממש מזיק לדיאטה
ויש גם את ארוחות שישי, ואירועים, וימים שלמים שאני מבלה עם כלה ומשפחתה ולא ממש יכולה לשלוט בתפריט שלי. והקרייבינג לשוקולד, אחחח הקרייבינג לשוקולד...
 |
| שוקולד מעשה ידיי, כבר לא |
תירוצים, כבר אמרתי?
בפן החיובי אני מתמידה לא רע עם ההליכות בלילות, אפילו שהן באות על חשבון שעות שינה, זמן איכות עם הבעל ואפילו עבודה (השעות של הלילה הן השעות הכי פרודוקטיביות שלי) ובשישי, כשאירחתי את המשפחה לארוחת שישי, הגשתי פירות במקום לאפות עוגה, וכולנו שרדנו
בפן הפחות חיובי התפריט של ה-1200 קלוריות של חלי ממן לא משביע אותי מספיק ואני באופן קבוע חורגת ממנו, אבל לא חורגת למזון משמין, רק לעוד כף רוטב לסלט/ פרוסת לחם קל נוספת- התמקדות בפן החיובי, זוכרות? :)
ובשורה התחתונה? ירדתי, זה מה שקובע. ממשיכים הלאה...
סורה ממחשבותיי שוקולד
לך תטריד שמנה אחרת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה