יום חמישי, 10 ביוני 2010

צייר לי כבשה


אתמול, בניסיון להתחמק מעריכת עבודת הגמר שלי לתואר, החלטתי לצייר לעצמי על הבטן.
אני חייבת להודות שבהתחלה הייתי בטוחה שהחלק הקשה הוא למצוא רעיון לציור, עד שנוכחתי בשני הבדלים מאד משמעותיים בין לצייר על מישהי אחרת ולצייר על עצמי:

1. לצייר הפוך זה קשה, ולצייר על סמך מה שאני רואה במראה קשה עוד יותר (למרות שבאיפור פנים איכשהו זה פשוט יותר).
2. יש אזורים שאני לא רואה! וגם נורא קשה להגיע אליהן

תוסיפו לכך את הקושי לעמוד ליותר משתי דקות ברצף מחד ואת העובדה שצורת הבטן משתנה בישיבה מאידך, ואת הצורך לרוץ לשירותים כל שתי דקות ומתברר שציור עצמי זו חוויה מעט מתסכלת.

השתמשתי בצבעי מים של מגוון חברות, חלק בקייקים וחלק נוזליים. עדין לא החלטתי איזה צורה עדיפה בעיניי, ובשלל המכחולים שלי (מה שמסביר את סימני המריחה על הבטן- אולי היה נכון יותר לעבוד עם ספוגית לצביעת המשטח)

בעבודה עם צבעי מים אני נוהגת להתחיל מהגוון הכהה ועליו להוסיף את הגוונים הבהירים (כך למשל בפרח ובפרפר). הרבה ניסיון נדרש כדי למצוא את השלב המדוייק בו הצבע מספיק יבש כדי לא להתערבב עם הגוון שמעליו, אך עדין מספיק לח כי שהצבע הנוסף רק יוסיף גוון ולא ישנה לחלוטין.

התחלתי בציור הפרחים והעלים ולאחר מכן עברתי לציורי הפרפרים. גם את הפרחים שבתחתי הבטן ציירתי בעצמי, תוך עמידה מול המראה וניסיון לראות את הבטן. זה היה הרבה יותר קשה משתיארתי, היד עבדה הפוך, ונאלצתי "לטעות" כמה פעמים לפני שהצלחתי להניע את היד בכיוון הרצוי (מה שדי הזכיר לי את ניסיונותי הראשונים לנסוע ברוורס)

לאחר מכן יצרתי את המסגרת הכחולה והתחלתי לצבוע בין האלמנטים השונים. ואז נתקלתי בקושי של ממש כשהדבר הגיע לאותם אזורים שאינני יכולה לראות בעין, ומפחד להרוס, קראתי לשכנתי היקרה, אירית, שהיא אומנת בפני עצמה (אומנית באמת, מהסוג שמוכר ציורים ועבודות) שתסייע במלאכה.
אירית סייעה לי לצבוע את אותם אזורים שלא ראיתי, והיות וראיתי כי טוב, ובגלל שדי התעייפתי, ביקשתי ממנה לצייר גם את החסידה.

התוצאה יצאה מקסימה לדעתי, מה דעתכם?



4 תגובות:

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...