depotting

בשבועות האחרונים התמכרתי לתחביב חדש-ישן: depotting ובעברית= דיפוט.
למי שלא יודעת דיפוט הינו התהליך של הוצאת מוצר איפור ממקומו המקורי והעברתו, ברוב המקרים, לפלטה.
שני המוצרים שזוכים יותר מכל לדיפוט הינם צלליות אבן (דחוסות) ושפתונים.
השיטות לדיפוט מרובות; ורובן מבוססות על חום: חימום תחתית הצללית באמצעות נר, מצית, אדים חמים ואפילו באמצעות מכשיר ליישור השיער (מהסוכ שמוכרים בדוכנים בקניון).
לעיתים יש חברות מתחשבות, כמו MUFE, שמפשטות את תהליך הדיפוט בכך שהן משתמשות במגנט במקום בדבק, ומשאירות חור קטן בתחתית דרכו ניתן לדחוף את הצללית החוצה ללא כל מאמץ, ואף להשיב למקומה במידת הצורך.
יתר השיטות מחריבות לרוב ברמה זו או אחרת את הקופסה המקורית בה התגוררה הצללית.
גם את MAC חשוב לציין בהקשר זה, שכן כל מי שמחזיר חמש אריזות ריקות מקבל שפתון במתנה. הדבר מעודד מיחזור ולא פחות מכך- דיפוט. חבל רק  שהם לא מאמצים את הטריק של MUFE ומונעים את הזיהום המתלווה לניחוח הפלסטיק השרוף.
האינטרנט מלא במדריכי דיפוט, ודי לכתוב את המילה depotting ואת שם החברה אליה משתייכות הצלליות כדי להחשף למגוון השיטות.
השיטה שלי פשוטה:
שלב ראשון, איתור כל הצלליות שמצריכות דיפוט ופרישתן על דף חלק ונקי
שלב שני, רכישת פלטות מתאימות (למה לא כל הצלליות מגיעות בגודל אחיד?!)
שלב שלישי, קוראת לבעלול ומבקשת ממנו שיפעיל את קסמיו. תמיד ידעתי שיש לבעלול ידי זהב, אבל עם השליטה במוטוריקה עדינה שהוא מפגין אני חושבת שהוא יכל להיות גם מנתח...
שלב רביעי: מסבירה ומזהירה את הבעלול לנהוג בזהירות יתרה בצלליות מקולקציות מוגבלות (למשל הצללית הירוקה מקולקצית ברבי של MAC, עליה מוטבעת צדודית של ברבי) ובצלליות שנרכשו בחו"ל מחברות שלא מבצעות משלוחים לארץ.
שלב רביעי:מקימה עמדת החייאה לצלליות:  פנים (PANS) ריקים, אלכוהול 70%, מזרק/טפטפת, פיסת בד, מטבע גדול.
שלב חמישי: סידור הצלליות בפלטות
שלב שישי: התלהבות מכל המקום שהתפנה עכשיו בתיק האיפור

הבעלול מדפט לרוב ללא חום, תוך כדי שימוש בקאטר ומברג דק במיוחד. לרוב אין נפגעים, ובמידה ויש אני מיד נכנסת לתפקיד האחות הרחמניה ומאחה את הפצועים.

שפתונים הרבה יותר קל לדפט, ואני מאלה שטוענים שאין סיבה לערב חום מחשש לשינוי במרקם של השפתון.
לוקחים שפתון, מסובבים אותו עד סופו, מושכים אותו החוצה בתנועה סיבובית כך שגם החלק שבדרך כלל לא נגיש יצא, ומועכים לתוך פלטה/קופסית.
כאן יש יתרון נוסף והוא ששימוש בשפתון מתוך קופסית מחייב הקפדה רבה יותר על היגיינה (אי אפשר להעביר את השפתון מאחת לאחת) וכולי תקווה שכולן מקפידות להשתמש במברשות חד פעמיות או לפחות להוציא מעט מהשפתון עם ספטולה למשטח נקי ולעבוד משם בלבד.

המשקיעות מעבירות את המדבקות המקוריות של המוצרים לביתן החדש, אני לא טורחת. (כמעט) לכל מוצר יש תחליף

דיפוט נעים

מכתב למאפרת אלמונית

מאפרת יקרה,

אני לא מכירה אותך, אבל שמעתי שאת לא רעה בכלל. מישהי שהתאפרה אצלך לאירוע ציינה אותך לשבח על התיק המאובזר שלך, שמכיל מוצרים יקרים כמו מאק ואסתי לאודר, היא שיבחה את העבודה שלך, סיפרה לי שלמדת אצל אחת הטובות- עדה לזרוגן, ושיצאה ממך מרוצה. היא אפילו השאירה לך 20 ש"ח טיפ.
אז למה אני כותבת לך? כי היא גם סיפרה לי שגבית ממנה רק 50 ש"ח על האיפור! 50! והיא, שלא היה לה נעים, ביקשה להוסיף עוד קצת כסף, כי התביישה עבורך, במקומך, שאת מעריכה את עצמך כל כך מעט.

נכון, המצב בשוק לא קל, ויש מאפרות כמו ערסים על חוף ים (או כמו כוכבים בשמיים אם להיות פיוטית), אבל הבחירה שלך, לגבות מחיר מגוחך, לא משפרת את המצב, לא עבורך ובטח לא עבור אף אחד אחר. כבר התלוננתי פה  ופה לא אחת על הנטיה של מאפרות לעבוד חינם, וגרוע מכך- על הנטיה של התעשיה שלנו להציע עבודות תמורת קרדיטים בלבד, אבל נראה שיש מקום לכתוב על כך עוד.

הרשי לי ללמד אותך שיעור קצר בתימחור, שיעור שצריך להיות חובה בכל בית ספר לאיפור (ובכלל בכל מקום בו מכשירים עצמאיים), יחד עם שיעור על שמירה על היגיינת עבודה, ושיעור על עבודה מול הרשויות.
כעצמאית התמחיר שלך צריך לכלול:

• את הלימודים שלך (כן, השקעת זמן וכסף ולמדת ומגיעה לך תמורה)
• את עלות החומרים
• את המיסים שאת משלמת (למרות שב-50 ש"ח לאיפור אני בספק אם את מגיעה למדרגות המס)
• את ביטוח העבודה ואת הביטוח הפנסיוני
• את הדלק והשימוש ברכב או את עלות הנסיעות
• את זמן הנסיעות (זוכרת? זמן זה כסף)
• את המוניטין שלך
• את עלות הפרסום שלך
• את ההשתלמויות שאת הולכת אליהן, את הזמן שאת משקיעה בלימוד עצמי
• ולבסוף- שכר עבורך, שיהיה לכל הפחות שכר מינימום (כי אם את מרוויחה פחות משכר מינימום פר שעה כדאי לך לחשוב על קריירה אחרת)

כל זה נכון כמובן בהנחה שאת עובדת כדי להתפרנס. אם את כל כך עשירה שאת עושה זאת רק בשביל הכיף, אז אשריך, אבל זו עדין לא סיבה לעבוד במחירי רצפה ולשבור לכולנו את השוק...

מה שבטוח, ב50 ש"ח לאיפור את לא מכסה אפילו את ההוצאות שלך. קבעי מחיר על סמך התמחיר שלמעלה, והמנעי מתירוצים דוגמת "אני גרה בפריפריה. כמי שגרה שלוש שנים בבאר-שבע אני יכולה לומר לך בודאות שלמעט שכר הדירה (שגם נמצא בעליה) שום דבר לא יותר זול שם- לא בסופר, לא בקניון ואפילו לא בברים, ועל כן אין סיבה שלך ישלמו פחות.
האמיני שאת שווה את הסכום שאת דורשת. למדת, השקעת, ואת טובה במה שאת עושה.

לאנשים יש נטיה לזלזל במה שזול: את החולצה שקנית בשוק תזרקי לכביסה מבלי להביט אפילו בתווית, ואילו את החולצה שקנית בכיכר המדינה סביר להניח שתשלחי לניקוי יבש כל פעם או תקפידי על כביסה עדינה ביד.
אל תהיי זולה!