יום ראשון, 28 במרץ 2010

אייר בראש

בכל העולם זה הטרנד הלוהט באיפור, בארץ התחום של איפור באמצעות אייר בראש חדש יחסית, ולקוחות רבות (ובתכלס גם מאפרים רבים) כלל לא מודעים ליתרונות הרבים של המכשיר.

אז מה זה בעצם אייר בראש? זהו מעין "רובה צבע" המתיז את המייק אפ על פני המאופרת. מרבית מכשירי האייר בראש המיועדים לאיפור מתבססים על הזנה כפולה- של אוויר ומייק אפ, כאשר בלחיצה על המתז יוצא קודם כל אוויר ורק אז מתלווה אליו המייק אפ.

היתרונות בשיטת איפור זו רבים- ראשית האייר בראש מאפשר איפור מדויק יותר, ועצם ההתזה מביאה לכך שהמייק אפ מתקבל על הפנים ככיסוי מלא ויפה, ועם זאת שקוף (SHEER) ולא מסכתי. כך מתקבל גימור מושלם עם שימוש במינימום חומר, ותוצאה מעוררת קנאה. אחת הלקוחות שאיפרתי הגדירה זאת כך "העור שלי נראה מושלם כמו אחרי מייק אפ כבד במיוחד, אבל גם אם מישהו יביט ממש מקרוב הוא לא יוכל לדעת שזה לא העור שלי- פשוט לא רואים את המייק אפ".
שנית, המייק אפ ניתז על הפנים בנקודות קטנטנות, אשר מתורגמות ע"י העין, כמו גם ע"י המצלמה (ובעיקר במצלמות המשתמשות בטכנולוגיית ה-HD שפופלרית בימים אלה) בצורה טובה יותר בהשוואה למריחת המייק אפ עם מברשת אם ספוגית.
צילום: ניר גבעון
יתרונות נוספים הם מהירות ה"מריחה"- בדקות ספורות מתקבל מראה משגע, העמידות יוצאת הדופן של התוצאה- איפור באייר בראש שורד בלי בעיה גם את החום והלחות של ארצנו החמה, השמירה על היגיינה- אין מגע ישיר עם פני הלקוחה מה שמאד מקל על מאופרות שלא אוהבת שנוגעים בפניהן, וכמובן- התוצאה הסופית.

צלם: רון אוריאל, דוגמנית: ג'ורדן פסו, תכשיטים: שלי גליק, שיער: כרמל יהלום, איפור" טל בן-ארי
מבחינת המאפרות יש לקחת בחשבון כי עלות המכשיר והקומפרסור גבוהה יחסית, וכמוהה גם עלות המייק אפים, וכי יש להקפיד על אחזקת המכשיר כדי להמנע מסתימות או מתקלות (שבירה של מחט או של דיזה). מסיבה זו על אף שאני מעדיפה להשתמש אך ורק באייר בראש, אני תמיד נושאת עימי גם מייק אפים רגילים ומברשות מייק אפ, על כל צרה שלא תבוא.

השימוש באייר בראש פשוט למדי, וככל שצוברים יותר ניסיון וביטחון העבודה עימו נעשית מהירה יותר. עם הזמן מגלים גם כי ניתן לדלל מייק אפים רגילים ולהתאימם למכשיר. הדבר לא נכון לכלל הסוגים, ומצריך הרבה ניסוי וטעיה לגבי מינונים, אך יכול להוות חיסכון כלכלי משמעותי בטווח הארוך. עוד כלל חשוב שיש לזכור הינו שאסור לערבב במכשיר מייק אפים מסוגים שונים- עם המכשיר משמש להתזת מייק אפים על בסיס מים, יש להשתמש בחומר ניקוי על בסיס מים גם כן ולא להשתמש במוצרים על בסיס אלכוהול או סיליקון. כאשר מדובר במייק אפים על בסיס סיליקון הדבר חשוב עוד יותר, שכן אם סיליקון ואלכוהול יצרו מגע בתוך המכשיר תיווצר סתימה שתשבית את המכשיר, אולי באופן תמידי.

איפור באייר בראש מומלץ לא רק לתחום הקולנוע והטלויזיה, אלא בעיקר לכלות ואירועים. כיום אין שום סיבה שכלות יסתובבו עם מסכה על הפנים רק כדי "לעבור מצלמה", כאשר התוצאות פנים מול פנים נראות הרבה פחות מחמיאות. עם האייר בראש כלות (ומאופרות בכלל) יכולות להראות זוהרות ויפות (והכי חשוב- כמו עצמן!) גם מקרוב, גם בסטילס וגם בוידאו.

יום שישי, 26 במרץ 2010

ניקיון פסח

פסח, על כל ניקיונותיו, הוא זמן לעבור גם על תיק האיפור.
למוצרי איפור כמו למערכות יחסים יש תאריך תפוגה. וכמו עם מערכות יחסים, אם מתעקשים למשוך התוצאות רחוקות מלהיות משביעות רצון: המייק אפ מאבד ממרקמו היפה וניתן לראות התפרקות של החומר בתוך המיכל, השפתון מתהדר בריח לוואי, המסקרה נעששית גושית ויבשה ואלה רק התופעות שניתן לראות בעין.
לקראת החג, תזכורת קטנה לרגע הנכון להפרד מהישן והנאמן לטובת רכש חדש:

מסקרות- אחת לשלושה חודשים ולא יותר מחצי שנה. כן, גם אם לא נראה כל שינוי במרקם בריח או בתחושה! בכל פעם שאת מוציאה את מברשת המסקרה ומכניסה אותה את דוחסת פנימה ים בקטריות. אחרי שלושה חודשים הם כבר הקימו שם מושבה מכובדת ועורכים מסיבות, מסיבות מהסוג שאת רוצה להרחיק ככל האפשר מעיניך.

מייק אפים- למייק אפים אורך חיים של כשנה וחצי ואז מתחילים שלל תהליכים כימיים שלולא נרדמתי בשיעורי הכימיה בתיכון אולי הייתי יכולה להסביר. לא הכל צריך להבין, יש דברים שפשוט כדאי לזכור וליישם.

שפתונים- כנ"ל, ואפילו קודם אם הם מתהדרים בריח פלסטי שגורם לך לעקם את האף

מוצרים אבקתיים- שורדים כשלוש שנים, כאשר ניתן לראות שעם הזמן, ובעיקר בהעדר שימור נאות, מתווצרת שכבה קשיחה יותר וחלשה בפיגמנט מעל. אם עדין לא עבר הזמן- ניתן לגרד את השכבה עם סכין, לרסס עם מעט אלכוהול ולהמשיך להשתמש, אם המוצר חגג יומולדת שלוש- שלחו אותו לחגוג את ליל הסדר בפח הזבל.

כמובן שהדבר נכון אפילו יותר לגבי כל אותם מוצרי טיפוח המתבססים על תהליכים כימיים ומבטיחים לנו פלאות. כיום על מרבית המוצרים ישנו סימון קטן ובו מספר החודשים שהמוצר מותר לשימוש מרגע פתיחתו.

פסח שמח!
צילום: רון אוריאל איפור ושיער: טל בן-ארי, דוגמנית: שירלי חלילי
תמונה לא מעובדת, אבל ברוח החג

יום שני, 8 במרץ 2010

אשה אשה אשה

בעבר כתבתי פה על הפקה שעשיתי בנושא האשה המושלמת (באידיאל הגברי לפחות) זו שהיא ליידי בסלון, שפית במטבח וזונה בחדר המיטות. וההפקה ההיא, למרות שנעשתה כמובן בהומור, רק מבהירה לי עד כמה רבים התפקידים המצופים מנשים באשר הן בחברה המערבית, ועד כמה התפקידים הללו לרוב סותרים זה את זה.

אשה צריכה להיות עדינה, רכה ואמהית (אבל גם חזקה מספיק לסבול לידות ולילות בלי שינה ועדין לתפקד). היא צריכה להביא משכורת בדיוק כמו בן זוגה (רצינו שוויון, לא?) ובה בעת לדאוג לבית, לילדים, לחשבונות, וגם לזכור את תאריכי הלידה של כל המשפחה המורחבת (שלו, כמובן, את שלך זה הרי ברור שאת צריכה לזכור) כדי לא לפספס אף יומולדת.

אשה צריכה לאהוב סקס, אבל לא להראות את זה יותר מדי כדי שלא יאמרו שהיא "זולה" או "קלה" (ובואו לא נכנס בכלל לכל נושא ההפליה ואין השוויון), היא צריכה להקפיד להראות כפי שהיתה ביום כלולותיה גם כשאישה הצמיח בטן היאה לשלישיה וסוודר שמעטר את גופו בכל עונות השנה.

כל כך הרבה ציפיות יש מאיתנו, אבל כמה נשים אכן עוצרות וחושבות מה הן רוצות?! כמה מאיתנו מסוגלות לשים בצד את הדעות הקדומת והציפיות של אחרים ולפעול רק על פי מה שטוב לנו?
לטעמי, לא מספיק, וחבל. והשנה אני מאחלת לנשים באשר הן לעשות אפילו צעד קטן לקראת הגשמת החלום שלהן והשתחררות מכבלי הציפיות של הסובבים אותן. צאו מתוך הנחה שאתן נהדרות בדיוק כמו שאתן, פשוט כי אתן נשים.


לרגל יום האשה הבינלאומי המצויין היום ברחבי העולם, הנה סקירה קצרה של נשים נערצות, גם אם לא בהכרח מאד מוכרות, בעיניי לפחות:


גולדה מאיר- נכון, גם אני צחקתי על חוש האופנה המפוקפק שלה. אבל להיות ראש ממשלה במדינה פטריאכלית ושובינסטית כמו שלנו זה מדהים בעיניי


תמר גולן- האשה בלבן. היה לי הכבוד והעונג לקחת אצלה קורס בלימודים בסוף הקורס אמרתי לה שכשאגדל ארצה להיות היא. חלק בי עדין רוצה בכך. אשה מדהימה. אם אינכם מכירים- קראו עליה כאן


אסתי לאודר- האשה שמאחורי אמפריית היופי. והיא משלנו :)


יעל רום- הטייסת הראשונה בצה"ל. מי אמר שהשמיים הם הגבול?! אפשר לקרוא עליה עוד כאן



ואחרונה חביב- סבתא שלי, אסתר בן-ארי. סבתא שלי עלתה ארצה לבדה באמצע מלחמת העולם השניה, בה איבדה את כל משפחתה. היא עבדה עם ילדי העולים מתימן (או כמו שא' אומר- ממנה ירשתי את האהבה ל"שחורים") והיתה אשת קריירה בתקופה שזה לא היה נהוג בכלל. בבית אבי סבתא עבדה במשרה מלאה (מנהלת סניף דואר) ואילו סבא דאג לאבי ואחותו.
אני אוהבת אותך, סבתא!

יום חמישי, 4 במרץ 2010

זהירת, חאפר לפניך

היום שוב נתקלתי באחת מאותן מודעות "צלם-מאפר-מעצב שיער- סטייליסט- עו"ד- בעל סוכנות דוגמנות" (בואי חמודה, נעשה לך בוק, נהפוך אותך לכוכבת, רק תשלמי לי 5000 ש"ח כי אני סופר מקצועי. אל דאגה, אח"כ כשתעלי על זה שהכל חלוטרה יש לי גם תואר בעריכת דין כדי לחסוך בהוצאות משפט)
כל אחד ותפקידו, הפקת כלות 2009. צלם: ניר גבעון, שמלה: שרי בן דב, שיער: ורד עוז, איפור: אנוכי, דוגמנית: רעות אורבך

כאדם שאוהב לעסוק במספר דברים במקביל, ולא חש כי האחד בא על חשבון השני, אני דווקא לא פוסלת על הסף את העובדה שיש אנשים שהם מולטי-טאלנטס, ומסוגלים להיות מעולים בכמה תחומים במקביל. מספיק עם נציין שמות ידועים כמו פרנסואה נארס (צלם, מאפר ואיש עסקים) כדי להבהיר את הנקודה.

יותר מזה, בשוק המאד לא פשוט שלנו, כאשר ההפקות (וגם לקוחות פרטיים) מנסות לחסוך כמה שיותר, אין פלא שרבים מוסיפים לעצמם עיסוק משני- החל מעיצוב שיער, דרך סטיילינג וכלה בהילרים ומאמנים אישיים. וכל עוד זה מגובה בידע הנדרש, בהשקעה, ולא פחות חשוב באהבה למקצוע החדש, זה אפילו לגיטימי בעיניי.

כן, בעולם מושלם על כל סט היו מחזיקים את כל בעלי התפקידים, ולא רק צלם ומאפר שממלאים את כל התפקידים בסט, אבל העולם שלנו לא מושלם, אנשים צריכים להתפרנס, והוספת כישורים מקלה על כך. אז אני לא מגנה באופן גורף, רחוק מכך, אני רק לא מבינה למה הכל פה נעשה בחאפריות...

ויותר מזה מכעיס אותי הניצול שמתלווה לכך. לפני מספר חודשים פנה אלי צלם, מוכר למדי, עם עבודות לא רעות בכלל, והתעניין לגבי התעריף שלי ליום צילומים עבור איפור-שיער-סטיילינג. הסברתי לו שאני מאפרת, לא מעצבת שיער ובטח שלא סטייליסטית, ושאני מסייעת בתחומים הללו רק כשיש הברזות של הרגע האחרון או הפקות דלות תקציב במיוחד (מהסוג שנועד לתיק עבודות ואף אחד לא מממן), ושרצוי שיקח איש מקצוע לכל אחד מהתחומים המאד לא פשוטים הללו. אך הוא התעקש שכך עבד עד כה, עם מאפרת שעשתה את שלושת הדברים (ולמיטב ידיעתי לא למדה מעולם לא שיער ולא סטיילינג). עם כל זה אני עוד איכשהו מסוגלת לחיות- אם הצלם בוחר להתקמצן ולהתפשר על איכות- זכותו! זה הרי יבוא לידי ביטוי בעבודה המוגמרת. מה שבאמת הכעיס אותי היה התשלום אותו נהג לשלם לאותה מאפרת (מנוסה ומוכשרת יש לציין) עבור שלושת התפקידים במהלך יום עבודה מלא- 450 ש"ח.

כן, קראתם נכון, 450 ש"ח ליום עבודה בו היא נמצאת תחת שלושה כובעים שונים!!!

בנקודה זו אמרתי לו תודה, אבל לא תודה, אני מעריכה את היכולות שלי בסכומים קצת יותר ריאליים, בטח ובטח כשנדרשת עבודה של שלושה. מעבר לכך, הדבר גרם לי לפקפק בתוצאות שהוא מסוגל להפיק וברצוני ששמי יקושר לעבודות כאלה.

ואני שואלת, מתי מישהו בביצה הקטנה שלנו יתעורר ויבין שזול עולה בסוף ביוקר?! מה הפלא שחלק ניכר מהפקות האופנה בארץ היה מבייש אפילו את המקומונים הנידחים ביותר בבירות האופנה העולמיות? מה הפלא שמרטשים פה עבודות למוות כדי לחפות (ללא הצלחה) על צוות לא מקצועי דיו? ולמה מאפרות מרגישות כי הן יכולות לגבות תשלום תמורת עבודתן כשהן עדין בשלב בו עליהן להתייעץ לפני כל לקוחה לגבי סוג המייק אפ הנכון עבורה, ואיזה צבעים מתאימים לשמלה שחורה ועגילים טורקיז??? איך מאפרת שעוד לא יודעת להתמודד עם סוגי עיניים מרגישה בנוח להעביר סדנאות לנשים אחרות?

ולמה עדין לא העלו את פרק 16 של האנטומיה של גריי לEZTV?!

יום שני, 1 במרץ 2010

לו הייתי ג'וצי

מאפרת העל, לא המעצב, כמובן. :)

ברביעי האחרון הצפנתי ליפו כדי לצפות בכיתת האומן של ג'וצי ווסטמן, המאפרת הראשית של רבלון ומאפרת על בפני עצמה. התכנסנו ב"כליף" ביפו (אחרי שהסתובבתי מבלי לדעת היכן נמצא המקום במשך חצי שעה), בניצוחה של האחת והיחידה אורית ויזל, כדי ללמוד על הטרנדים הצפויים הישר משבוע האופנה בלונדון, ממנו הגיעה אלינו ג'וצי.

האמת, שמאד נהנתי, אבל כפולניה כבדה אין מנוס מלהזכיר את כל אותם דברים שמצריכים שיפור:
נתחיל בפרזנטציה הארוכה הרבה יותר מדי של שני המוצרים החדשים של רבלון. אני חושבת, שבעיקר היות וההשקה הרשמית נדחתה, יכלו לקצר מעט. בכל מקרה סיפקו לכולנו את המידע גם בפולדרים היפים שקיבלנו, ואומנם יש לא מעט סטיגמות על מאפרות אבל אני די טבוחה שכולם תמימי דעים שאנחנו מסוגלות לקרוא :)

פדיחה נוספת היתה העובדה שמחצית מהמוצרים של רבלון בהם השתמשה ג'וצי אינם ניתנים להשגה בארץ. הרגשתי כמו משה שזכה להביט על הארץ המובטחת ולא להכנס. מצד שני, אני בהחלט יודעת מה אני הולכת להזמין בפעם הבאה שחמי טס לארה"ב...

ודבר שלישי, המכירות ככל הנראה היו חלשות מהמצופה, לטעמי זה נבע מכך שהמבצע שהוצע בכנס לא היה שונה מזה שניתן למצוא בכל סניף סופר פארם, והמוצרים שאותם חיפשו המאפרות לרכוש כלל לא הושקו עדיין. כפועל יוצא היתה התמקדות מוגזמת מעט, לטעמי, במוצרים, ונוצר מצב אבסורדי לחלוטין בו ג'וצי עובדת על הבמה אך הצלם מתמקד בגליה המציגה את המוצרים על הסטנד.

ואחרי שמילאתי את חובותיי לעדה שהנפיקה את הגפליטע פיש ואת "אני אנוח בקבר", אני חייבת להודות למארגנים, כי למרות כל אותם פאקים קטנים, כלל לא פשוט להרים הפקה כזאת, ולהביא לארצנו הקטנטנה מאפרת בסדר גודל כזה.
האמת, שכל כך התרשמתי ממנה, שהייתי מוכנה לעזוב עכשיו הכל (בהנחה שלא הייתי בהריון) רק בשביל הסיכוי לעבוד עבורה כאסיסטנטית, אפילו בלי תשלום! אני חושבת שיש המון ללמוד ממנה, והעוזר שלה, אשר התלווה גם לביקורה בארץ, בהחלט נמצא בראש רשימת האנשים שהייתי שמחה להתחלף איתם. או בקיצור- יש לאן לשאוף.

אין לי מילים לתאר כמה התרשמתי ממנה. לא רק מהעבודה והכישרון אלא גם מהאישיות ומנועם שהיא הקרינה. אחרי שצופים בה מעט זה כלל לא מפתיע שכשנשאלה מה צריך מאפר כדי להפוך למאפר על היא ציינה בנוסף לכישרון גם את היכולת להכיל את האגו העצום של הלקוח. המלצה נוספת שנתנה ג'וצי היתה לא להפסיק לרגע לאתגר את עצמך, וזו המלצה שאני בהחלט מאמצת.

צורת העבודה שלה שונה מעט ממה שהתרגלתי לראות, וישנן כמה שיטות שאני בהחלט מתכוונת לנסות בעצמי- למשל הנחה של שפתון, גם בגוון כהה, עם האצבעות ולא עם מברשת (או חלילה מהטיובה ישירות). התוצאה שהתקבלה נראתה הרבה יותר טבעית ו"נכונה". היא אף עוברת לאחר הנחת השפתון עם מברשת המייק אפ סביב השפתיים כדי להדגישן יותר ולקבל גימור נקי יותר.

ניכר בעבודה שלה שהיא מקצוענית גם בדברים הקטנים, כמו השימוש בשלושה גווני מייק אפ על כל מאופרת ל"בניית" הפנים בצורה האופטימלית, או ההנחה שלה ברור שכל המאפרים אכן טורחים לאפר גם את הצוואר (ויעידו, לצערי, יותר מדי "בוקים" שרוב המאפרות שוכחות עובדה זו או כלל לא מודעות לה)

ג'וצי הדגימה שני לוקים- לוק נקי יותר שהפך למעושן עדין, ולוק שהינו מחווה לשנות השמונים בגווני חום וברונזה, היישר משבוע האופנה.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...