יום שישי, 30 באפריל 2010

Make Over Time

המאפרות ביניכן בודאי מכירות את התחושה המעקצצת הזו בקצה הלשון כאשר אתן רואות בחורה זרה מלאת פוטנציאל אשר מתעקשת להרוס אותו באיפור שלא רק שלא מחמיא לה, אלא בחלק מן המקרים ממש מכער. תמיד יש את ההתלבטות- האם לומר משהו או לשתוק. מצד אחד- מטרת ההארה היא להטיב עימה, מצד שני אנחנו לא מכירות, ואולי היא לא יודעת לקבל ביקורת? ולא רק עם זרות זה קורה לי... אבל אז אני לרוב משתדלת לחכות עד שאני אכיר את אותה אשה מעט טוב יותר, ואהיה בטוחה שההארה תתקבל בחיוך ובהכרת תודה ולא בעצבים.
זה יכול להיות סגנון איפור שמקטין או מפיל את העין במקום להגדיל או להרים, שפתון מבגר, מייק אפ בגוון הכהה בכמה דרגות מגוון עורה ("מסכה"), סומק שמונח בכל מקום מלבד המקום בו הוא אמור להיות ועוד אלף ואחת טעויות אחרות...

לעיתים פונות אלי מכרות מיוזמתן ומבקשות את חוות דעתי על אופן האיפור שלהן. אני מסבירה להן מה נכון לדעתי, אך תמיד יש לי איזו דילמה- מצד אחד הסבר מילולי לעולם לא יהיה טוב כמו הדגמה של ממש, ומנגד- אם אציע להן לעבוד סדנא הן עלולות לחוש כאילו אני מנסה לכפות עליהן את שירותיי.
עם זרות זה הרבה יותר קל, ואני מאד נהנית להעביר סדנאות אישיות לנשים וללמד אותן כיצד להוציא מעצמן את המיטב.

הבעיה היחידה- אני נוגעת אומנם בתחום האיפור והטיפוח, אך מה עם המכלול? מה יעזרו פנים מאופרות היטב עם התספורת עושה עוול לפנים? וכמה טוב כבר יכול להראות האיפור כשצבעי הבגדים מתנגשים בו בברוטאליות?! בעבר ניסיתי אני לגעת בנושאים אלה בסדנאות, אך תמיד הרגשתי כי אין ביכולתי לתת מענה מספק בנושא. לבסוף החלטתי לעשות משהו, חברתי לסטייליסטית בשם סיון זמיר, ויחד אנו מציעות סדנא משותפת, מייק אובר של ממש.

זהו בעצם יום כיף בו אנחנו מגיעות לבית הלקוחה, מתחילות בפוטו רצח של הלקוחה בבגדים בהם היא פותחת את הדלת (אל דאגה התמונות הן לשימושה הפרטי ולהדגמת השינוי, כשונאת מצלמות בעצמי אני לא אכריח מישהי אחרת לסבול), ואז סיון נכנסת לתמונה. סיון מתחקרת את הלקוחה (נדמה שבין השיעורים הרבים בקורס הסטיילינג יש גם כמה המועברים ע"י סוכני שב"כ לשעבר) על סגנונה האישי, שגרת חייה והעדפותיה; מזהה יחד עם הלקוחה את מבנה גופה, ואת החלקים המוצלחים ביותר; ויחדיו הן עוברות על ארון הבגדים ובונות מלתחה מחמיאה. לאחר מכן אני נכנסת לתמונה ועוברת יחד עם הלקוחה על תיק האיפור שלה. אחרי שנפטרנו מהשפתון שמלווה אותה מהתיכון (ועברו מאז לרוב לא מעט שנים) ומן המסקרה שחוגגת יומולדת, אני מלמדת אותה כיצד להתאפר באופן שיתאים לשגרת חייה ויחמיא לפנים וללוק הכולל.
אם הלקוחה מעוניינת אנחנו משלבות גם קניינות אישית ביום הזה, ויוצאות יחד לקרוע את העיר (אך לא את הכיס, לא צריך להוציא מיליון דולר כדי להראות מיליון דולר) ובסוף- תמונת "אחרי", חלוקת דפים מסכמים ופרידה מאשה "חדשה".

הדבר החשוב ביותר בעיניי בתהליך, ובכלל באיפור, הינו לא להפוך את הלקוחה למשהו שהיא לא. נכון, עם שינוי דרסטי היא יכולה להראות טוב יותר- אך היא תרגיש לגמרי לא עצמה, ואף אחת לא יפה כשהיא לא נינוחה. אנחנו לא הקצבות מה"ברבור" (מישהו זוכר את התוכנית האיומה הזו? לקחו נשים רגילות והפכו אותן לבובות סקס מתנפחות), או טיירה בנקס שמתעקשת להתעלל בדוגמניות וואנה-ביס שמגיעות לתוכנית ("קוראים לי טל ואני מכורה לתוכנית טראש". להגנתי אני מתלהבת בעיקר מהאיפור), אנחנו בסך הכל מאמינות בללמד נשים להוציא מעצמן את המיטב.

ולא רק קורבנות אופנה מבקשות מהפך, לעיתים זה פשוט צורך שעולה משינוי בסגנון החיים: ההיפית הזרוקה מבן גוריון מסיימת את לימודי ההנדסה שלה וצריכה להתחיל להתלבש כעובדת בחברת היי טק ולא כפליטת  אם שאחרי חופשת לידה ארוכה בטרנינג רוצה לצאת לחפש עבודה ולא זוכרת איך מתלבשים למצבים בהם לא פולטים עליה אוכל שמונה מאות פעמים ביום. אשה שנפרדה מבן זוגה אחרי שנים רבות ורוצה שינוי חיצוני שיתלווה לשינוי העצום בחייה... לפעמים פשוט מתחשק שינוי :)

ומה אתכן? מה הייתן משנות בהופעתכן?

יום שבת, 24 באפריל 2010

בריידזילה

בשלב זה או אחר כל מאפרת נתקלת בכלה כזו, מפלצת במסווה של כלה.
החכמות שבינינו מזהות אותן ממרחק ומנטרלות אותן, בעלות התושיה קולטות שלפניהן כלה בעייתית באיפור הניסיון ועושות ככל האפשר כדי שאותה כלה לא תסגור עימן, והירוקות  והתמימות (או המזוכיסטיות) מוצאות עצמן ביום החתונה (ולרוב עוד קודם) מקללות את הרגע בו סגרו עם אותה כלה.

אז מי היא אותה בריידזילה המטילה את אימתה על ספקי החתונות? קווים לדמותה:

  • הבריידזילה בטוחה שהשמש זורחת לה מהישבן, וכפועל יוצא הרי שכל האנשים סביבה, בין אם הם בני משפחה, חברים קרובים, מכרים וקולגות או סתם ספקים תמימים, צריכים להתייחס אליה בהתאם.
  • היא מאמינה כי יום חתונתה הינו היום החשוב ביותר לא רק בחייה ובחיי בן זוגה, אלא בחיי כל הסובבים אותם. קיבלת הזמנה לחתונה של בריידזילה? בטלי כל תוכנית אחרת ופני את התאריך המבוקש, בלי תירוצים! אין שום סיבה ראויה מבחינתה כי תפספסי את חתונתה, ואם עשית זאת (ולא מעניין אותה שסבך נפטר יומיים קודם ואת יושבת שבעה, חסרת התחשבות שכמותך)- את מחוקה לעד (ברכותיי!) ומעתה תוזכרי רק כמושא להשמצות.
  • חתונתנה של הבריידזילה איננה ככל החתונות, כאשר אצלה יושמע השיר "שבועה" בכניסה לחופה, כולם ימחו דמעה בשל הבחירה המרגשת, הצילומים המקדימים שערכה בנמל תל אביב ובסמטאות יפו שונים לחלוטין משל כל שאר הזוגות שבחרו להצטלם שם (עם אותו צלם) ובניגוד לכל שאר הכלות, האורחים שיאמרו לה שמעולם לא היתה כלה יפה יותר יתכוונו לכך במלוא הכנות.

ואיך זה משפיע עלינו, המאפרות?

עוד בטרם איפור הניסיון, בשיחת הטלפון הראשונית הבריידזילה תעביר אותך, המאפרת שאינה חושדת בדבר, סדרת שאלות וחקירה צולבת ממנה שואבים השראה בכירי החוקרים בשב"כ. היא תבקש לדעת עוד ועוד מידע, חלקו לגיטימי חלקו מעלה תהיות, תסביר לך שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה ומה הכי טוב לה (כמובן), ולעיתים אף תשלוף את הקלף המנצח: "גם אני למדתי איפור כך שאני יודעת איך זה עובד".

לאיפור הניסיון היא תגיע מלווה בפמליה של מעריצות ואומרות הן (חסר להן שלא), תבחן את מוצרי האיפור שתוציאי מתיקך, ותעצרך באמצע כל משיחת מכחול כדי להציץ במראה ולהעיר הערות ("האיפור לא זהה בשתי העיניים" "כן, עדין לא הנחתי לך את הצללית הזו גם בעין השניה"). היא תבקש כי תשני שוב ושוב פרטים שונים, ותעזוב אותך רק לאחר שלוש שעות כשאת מותשת לחלוטין ושוקלת הסבה מקצועית, משהו שלא באים בו במגע עם יצורים חיים, אולי מאפרת גופות ללוויות?!

לאחר שסגרה עימך הרי את שלה, והיא תטלפן אליך מדי יום כדי לעדכן בהתפתחויות חדשות ("בסוף החלטתי כי התחרה במחשוף לא תהיה בצורה של שושנים אלא של חבצלות, אולי אני צריכה לבוא שוב כדי שנתאים איפור מחדש?"), להציע שינויים באיפור אותו קבעתן ("ראיתי היום תמונה בפנאי פלוס של שקר כלשהו, אולי נחליף לשפתון כמו שלה?") וסתם לוודא שאת לא שוכחת את תאריך החתונה שלה ("חלמתי שאני מתחתנת היום ואת לא הגעת, את לא תעשי לי את זה, נכון?")

ביום החתונה היא תטלפן אליך בשבע בבוקר (היא לא הצליחה לישון מרוב התרגשות) לוודא שאת לא שוכחת שקבעתן לשלוש בצהריים, ובשתיים וחצי תטלפן שוב בהיסטריה גמורה לשאול איפה את ולמה את עדין לא אצלה. לאחר שתסיימי לאפר אותה היא תפרוץ בבכי היסטרי, תגיד שהאיפור נוראי ובכלל לא מה שסיכמתן ושאת לגמרי כיערת אותה!

חודש לאחר מכן היא תטלפן לספר לך שחברה שלה מתחתנת ולשאול אם את פנויה לאיפור אירוע...

יום שבת, 17 באפריל 2010

עזרו ללונדון לחכות לי

הפעם אני פונה אליכם, קוראים יקרים, בבקשת עזרה
עבודה שלי משתתפת בתחרות איפור בפייסבוק מטעם ביה"ס לאיפור MUSE בלונדון
לצערי התחרות היא תחרות פופולריות, קרי התמונה הזוכה היא זו שתקבל את מירב התגובות
והפרס הראשון- קורס בן עשרה ימים בלונדון.

ואני כל כך רוצה לטוס

כדי להצביע צריך להצטרף כמעריץ לדף של MUSE בלינק הבא
ואז ללחוץ על הלינק הזה ולכתוב תגובה (רצוי באנגלית)

מכם זה יצריך השקעה של חצי דקה, ולי זה יכול לעזור להגשים חלום

על ההפקה עצמה אכתוב בהרחבה בהמשך
אבל אני מעלה בכל מקרה את התמונה גם כאן.

קרדיטים:
צילום: איתן ריקליס
דוגמנית: זרה מלך
שיער: יונתן יעיש
איפור: טל בן-ארי
שמלה: רן צוריאל
תכשיטים: שלי גליק

אודה לכם באם תגיבו בעמוד התחרות ותעזרו לי לנצח. ההצבעה נמשכת עד סוף החודש

ערכת השרדות למאפרת

מאפרת על סט צילומים היא לעולם לא רק מאפרת, כבר כתבתי בהרחבה על כך שההפקות מצפות כי המאפרת תדאג גם לסטיילינג ולשיער, אך כעת אני רוצה לעסוק בכלל בנושא אחר- המאפרת כאמא/ רופאה/ כלבויניקית של ההפקה.
לדוגמנית יש כאב ראש? אולי למאפרת יש אקמול... השחקן שכח להתגלח בבוקר? לא נורא, בטח למאפרת יש סכין גילוח.

עבור כל אותם מצבים לא צפויים שעלולים לקלקל את יום הצילומים, הרכבתי ערכת "תוספות" שכדאי לקחת להפקות. נכון, זה בפירוש לא התפקיד שלנו כמאפרות, וגם לא באחריותינו, אבל תמיד נחמד להזכר כזו ש"הצילה" את ההפקה (ולפעמים מדובר אכן בהצלה) או סתם להעניק פתרון יצירתי לבעיה.

אז הנה רשימה של דברים שממש לא נמכרים במדפי האיפור, אבל בהחלט כדאי להכניס למזוודה:

  • אלכוהול 70%- כן זה הפשוט שקונים בכל בית מרקחת. מעולה למקרים בהם נתקעים בלי מנקה מברשות ויש צורך להשתמש באותה המברשת על מספר מאופרים. טוב לחיטוי באופן כללי... רצוי גם להעביר למיכל התזה ולחטא את המוצרים היבשים מפעם לפעם... אגב, אלכוהול גם יכול לסייע בהצלת צללית אבן שבורה, אבל זה כבר לפוסט אחר.
  • מיני ערכת עזרה ראשונה- פלסטרים (פרקטית עדיף את השקופים, אישית אני אוהבת את של פו הדב למרות שתכלס הם סתם נמכרים במחיר מופקע), אקמול, סביעור (לחיטוי עור פצוע) וכו'.
  • משחה לטחורים- סוד בכלל לא שמור בקרב מאפרים הינו יתרונה של משחה זו בהורדת נפיחויות מתחת לעיניים. אז נכון זה לא יטפל בכהות של הדוגמנית שהעדיפה לבלות לפני הצילומים במקום לישון, אבל זה בהחלט יעזור להוריד את הנפיחות מתחת לעיניים.
  • טמפונים, תחבושות- אף פעם אי אפשר לדעת מי תזכה לביקור החודשי של הדודה. לכו על בטוח- תחבושות עם ספיגה רגילה וקופסת טמפונים שמכילה את כל הגדלים יתנו מענה לכולן.
  • סכין גילוח חד פעמי- כבר היו מקרים מעולם, תמיד כדאי להחזיק שניים-שלושה בתיק. האתגר האמיתי: למצוא סכינים שאינם שייכים לתאגיד המבצע ניסויים בבע"ח
  • ספריי/קרם נגד יתושים- יעיל במיוחד להפקות בעונה החמה בחוץ. בתור ילדה היתה זו אחותי שתמיד משכה אליה את כל היתושים (יתושות, אבל למה להיות קטנונית) ואני הייתי בטוחה יחסית מעקיצות. הכל השתנה כשהגעתי לביתו של בן זוגי וגיליתי שכח המשיכה הוא גנטי וכל היתושים באזור הגיעו לטעום את דמי (אז גם גיליתי שאני מתנפחת מעקיצות בצורה זוועתית ומחלימה מהן מ-א-ד לאט). עד עכשיו הבעיה בקרמים האלה היתה שהריח דחה הרבה יותר בני אדם מאשר יתושים,  לאחרונה יצא לי לנסות מוצר שנקרא "אתוש" שפותר את הבעיה הזו. כן, כן, למוצר יש ריח נעים! הוא מגיע במרקם ג'לי ואומנם לא הצליח להתגבר על היתושים אצל חמותי, אבל בשאר הארץ הוא עמד בגבורה במשימה. יתרונות נוסף- לא נוסה על בע"ח ופותח ע"י המוחות הטובים של מדינתנו הקטנה (ברוח יום העצמאות הקרב אני הופכת לאובר-פטריוטית)
  • קרם הגנה מהשמש- שוב, חשוב במיוחד להפקות חוץ. גם פה יש לי המלצה מפתיעה- מוס להגנה מפני השמש של אולטרה סול.  שוב היתרון הגדול הוא הריח- לרוב הקרמים האלה מתהדרים עם ריח מאד ייחודי ולא בהכרח טוב, לקרם הספציפי הזה (המיועד, כמו מרבית הדברים השווים, לילדים) יש ריח ממש נעים. מה שכן המרקם של המוס מאד משעשע ויוצא אוורירי מדי. הקרם מגיע עם מקדם הגנה 30 SPF ומומלץ לחדשו אחת לשעתיים. אחרי הפקה בת חמישה ימים בחוץ שעשיתי בקיץ האחרון (לבמאי צעיר ומאד מוכשר שיצר גרסה מאד מעניינת לעליסה בארץ הפלאות) וממנה חזרתי מדי יום יותר ויותר אדומה ודואבת, אני בהחלט מקפידה להמרח (והזכיר למאופרים להמרח גם כן).
  • קרם להרגעת העור- עבור כל אלה שלא טרחו להשתמש בשני הקרמים הקודמים ונעקצו/נשרפו. כאן יש לי שלוש המלצות, אבל עלי להודות שאני סוחבת אחת מהן בתיק מטעמי עצלות. הראשון- חמאת הפלאים של ויקטוריה סיקרט שעוד תזכה בודאי לפוסט משל עצמה. החמאה הזו, על אף שזה בכלל לא ייעודה, מרפאת כוויות חום וקור (כן, אני מוכשרת) ומגיעה במגוון ריחות מטריפים שגם נשארים עד למקלחת הבאה. כל פעם שמישהו טס לארה"ב אני מחדשת את הסטוק שלי. המוצר השני הוא בגדר השווצה, מדובר בקרם להרגעת העור המיוצר באירלנד אי שם במערבה, באזור אשר מקרא BURREN ונהנה מתנאים אקולוגיים שהביאו לכך שהתפתחה שם  צמחייה ייחודית. מהצמחים הללו מפיקים  זוג נעים מגוון קרמים ותכשירים מפנקים. בירח דבש רכשנו את הקרם הזה (וערכה גדולה של דברים נפלאים אחרים עבור אמי שפספסנו את יום הולדתה) ונותר לי רק לשבחו שוב ושוב. והמוצר האחרון הינו גם כן מבית "אתוש", ובהחלט עזר להרגיע עקיצות של יתושים, אבל לא העניק פתרון הולם לשיזוף יתר (ככה זה שמורחים לבד את הגב ומפספסים נקודה באמצע- כואב!).
  • טישו/נייר טואלט ומגבונים לחים. תקראו לי סבתא, אבל תמיד יש לי חבילה קטנה של טישו וכמה מגבונים באריזות אישיות בתיק, על כל מקרה. לא רק בתיק האיפור אלא גם באישי.
  • סוכריות/מסטיקים מנטה- אני חושבת שההסבר מיותר, לא? רק תקפידו שזה לא יהיה מהזן החריף מדי, כדי שלא יסרבו לכם דווקא כשאתם ממש זקוקים לכך לצורך המשך העבודה...
  • ערכת כלי תפירה קטנה- כמה סיכות ביטחון, מחט, חוטים בשניים שלושה צבעים.
אני מתחילה להבין למה תיק האיפור שלי שוקל כמעט כמו הכלב...
גרב, 45 ק"ג של אהבה

ביוטי בלוגס- עדכונים



היה לנו יופי של שבוע, או מה? הנה כל מה שעודכן בביוטי בלוג'ס:


ב"יופי של בלוג" מספרת לנו הרמוני על החוויה כציירת גוף בפסטיבלים השונים (אגב, את הרמוני נוכל לראות הערב באחד מהמערכונים בתוכנית "ארץ נהדרת" על פסטיבל בומבמלה...).

ב"בלוגיפור" נותנת לנו עדי מספר טיפים כיצד לבדוק שמוצרי האיפור שברשותנו עדיין ראויים לשימוש (בהזדמנות זו, אנו מבקשים לאחל לה מזל טוב על הולדת הבן הבכור!).

ב "STARDUST" מספרת לנו טל על חוויותיה כמאפרת על הסט של צילומי התדמית לפרוייקט "תגובת שרשרת".

ב"MAKEUP ADDICTION" רות סוקרת את סוגי מברשות האיפור והדרך הנכונה לתחזק אותן.

בבלוג של תמי מרגלית תוכלו לקרוא על דרך נוספת ויחודית לחגיגת בת-מצווה.

ב"ביוטי ניוז" תוכלו לקרוא על המאפר הצמוד של ליידי גאגא.

המאפרת אורית אשקלון מפרטת לנו את ה"א-ב" של התובנות שלה מהשתלמות מאפרים שעברה בחברת OFRA.

חדש בביוטי בלוגס': "ריסים ורסיסים" - הבלוג של קורין, שם תוכלו לקרוא על טרנד ה"ניוד" (NUDE) לאביב 2010.


יום שלישי, 13 באפריל 2010

תגובת שרשרת

רב שבת אחד, בשלהי חודש ינואר, לאחר סופ"ש גשום במיוחד, מצאתי את עצמי גוררת את תיקי האיפור שלי במעלה הכביש המוביל אל מרכז התיירות ביפו העתיקה.הסיבה למאורע: איפור לצילומי תדמית ללהקה חדשה- "תגובת שרשרת". בעצם, אני לא בטוחה שלהקה זו ההגדרה הנכונה, אופן הפעילות שלהם מזכיר יותר פרוייקטים מוזיקליים סטייל עידן רייכל, כאשר את עידן מחליף גרי ליפשיץ- האיש מאחורי היוזמה.
גרי ליפשיץ
על הסט היו ארבע זמרות וארבעה זמרים, צלם (תומר יעקבסון) ועוזר צלם(שברח לי שמו), יועץ אומנותי(גיא), סוכנת (ורד כהן) ואמתכם הנאמנה.
הקונספט היה אפל, כמתבקש ממקומות הצילום שנבחרו- סמטאות יפו, מנהרות משונות, קשתות ושערים והאיפור בהתאם- כהה, בולט ודרמטי. כרגיל בהפקות לא התחלנו בזמן, אך אני חייבת לציין לטובה את הצלם שלא האיץ בי יותר מדי (שלא לדבר על כך שאני חושבת שהתמונות יצאו נהדרות)

אונית במוד אפל
אני מאד אוהבת הפקות חוץ, אך לאפר בלילה ללא תאורה ראויה (ושוב אני נוזפת בעצמי שעדין לא קניתי תאורת איפור ניידת, ובאותה נשימה גם מודה ביני לבין עצמי כי הסיכויים שאסחוב גם תאורה נוסף למזוודות האיפוא קלושים) וללא גישה לחשמל זה מבאס.

לראשונה מזה זמן רב נאלצתי לזנוח את האייר בראש ולחזור לאפר עם מברשות. כדי להפוך את העבודה למעניינת יותר עבורי בחרתי לכל אחת מהזמרות צללית אבקה בעלת תת גוון שונה כדי לקבל גיוון בתוצאות הסופיות. נכון, לכולן האיפור הוא מעושן ושחור ודרמטי, אבל לזו תת גוון כחלחל ולזו ירקרק, ואז מה אם אני היחידה ששמה לב להבדל :)

נטלי


גלי
הדבר שבסופו של יום קובע את התוצאות, מעבר לכישרון וליכולות של אנשי המקצוע השונים והנתונים הטבעיים של המצולמים הינו האווירה על הסט. כבר ראיתי דוגמניות משגעות חסרות כל ניצוץ בעיניים, והתמונות יצאו בהתאם, ומנגד בחורות ממוצעות שהצליחו לכשף את המצלמה ולהפיק תמונות עוצרות נשימה. בהפקה הזו היתה אווירה נהדרת. מדובר באמת בחבורה יוצאת דופן, ששרה ורקדה במשך כל הערב, להנאתם של התיירים מסביב.

לא קל לאפר שמונה אנשים ברצף, ומזל שארבעה מהם היו גברים שהצריכו טיפול מינימלי ביותר. הכסא תמיד הופך בשלב מסויים ללא נוח, הידיים מתחילות לבקש מנוחה, והגב... הגב גורם לי לקלל שאני לא מצמצת את תיקי האיפור שלי עוד יותר. אבל סה"כ היה ערב מהנה, חברי הלהקה (פרויקט?) יצאו מרוצים
ואני? אני סיימתי את הערב בסמבוסק שהבעלול קנה לי כארוחת ערב באבועלפיה ובנסיעה ארוכה מאד דרומה...

כל החבורה

רוצים לשמוע אותם? לאתר של תגובת שרשרת

יום חמישי, 8 באפריל 2010

פוסט(ל)מה

כלומר פוסט שאלות שעולות במוחי הקודח כשאינני מצליחה למצוא תנוחה נורמלית לישון בה

1. למה אף אחד לא המציא מזרון עם חור בבטן כדי לאפשר לנשים הרות לישון על הבטן?

2. למה אין אף בית חולים שאין עליו תלונות על יחס הרופאים בחדר לידה?

3. למה צריך לבחור או ג'קוזי או אפידורל? ואם אני רוצה להיות בג'קוזי עד שהצירים יכריעו אותי?

4. מי השקרן שאמר שכל תופעות הלוואי נעלמות בשליש השני, והאם אפשר לתבוע אותו על חוסר-אמת בפרסום?

5. למה אנשים חושבים שזה מ-מ-ש משעשע להגיד לי (מדי יום כשהם רואים אותי) "את משמינה מיום ליום" או סתם "היי שמיינה"? אחרי האדם השלישי זה באמת מפסיק לשעשע ונהיה סתם מוזר- אני בהריון, מה התירוץ שלך?!

6. למה כל הכלות שפונות אלי מתחתנות דווקא בטווח הבטחון שקבעתי שבו אני לא מקבלת לקוחות?

7. האם העובדה שבמקום חשקים לאוכל יש לי חשקים לשופינג יכולה להחשב לתופעת לוואי של ההריון (ועל כן אין הבעלול יכול לבוא בטענות על כך)?

8. מה נסגר עם היובש הזה? העור שלי נראה כמו הפרסומות של "ישראל מתייבשת"

9. האם הדולפינים בריף אכן קולטים את זרובבלה או שזה סתם צירוף מקרים שהם באים אלי?

10. למה עוד לא המציאו עגלה שתהיה גם קלה, גם מתאימה מגיל 0, גם מתקפלת ביד אחת ולגודל קטן, גם עם גלגלים שלא מתפנצ'רים, גם עם סל אחסון נורמלי, עם ידית אחת (רצוי מתכווננת ומחליפה כיוונים), בטיחותית (כמובן) ויפה?!

יום ראשון, 4 באפריל 2010

דיילאאאאאאאאאאאאאא ת

אני רוצה לעלות סוגיה כואבת עימה נאלצת כל אשה להתמודד לפחות פעם בחיים, ורובנו פעמים רבות. לא, אינני מדברת על תקרת הזכוכית או על הטרדה מינית לא עלינו, אלא על בעיה שהרבה יותר קל להביא לפתרונה- דיילות היופי.
מי לא נתקלה בסיטואציה בה כניסה תמימה לחנות פארם או איפור מקצועי הובילה למפגש מאיים וטראומתי עם אשה חסרת גיל מאופרת באיפור כבד מדי לאור הפלורצנט שבסניף (בפארמים השונים) או עם צעירונת שהפנימה קצת יותר מדי טוב את שיעור הדראג בלימודי האיפור (בחנויות האיפור המקצועי)?!

לא מזמן נכנסתי לאחד הפארמים, ללא מטרה ברורה וידועה מראש (טעות ראשונה), כשאינני מדברת בנייד (טעות שניה, אם כי גם זה לא תמיד מונע מהן להטריד) רק משום שידעתי כי יש מבצעים שווים והיו לי מספר דקות פנויות.
התקרבתי לאגף האיפור והקוסמטיקה חסרת דאגות, לא מודעת למלכודת אליה אני עומדת להכנס. עברתי על יד סטנד איפור והצצתי לראות את שם החברה ואת הכתוב בשלט המבצע התלוי על הסטנד (טעות שלישית!!!). מיד פנתה אלי אחת מאותן ערפדיות "יש לנו מבצעים מעולים, עפרונות ב(אלוהים יודע איזה סכום) בלבד! אולי את רוצה לראות איזה מייק אפ?" ברגע שעצרה לנשום השחלתי "לא תודה, אני מסתדרת" בטון השמור אצלי בדרך כלל לתלמידים השנואים עלי ביותר, אלה שבכניסתם לכיתה עלי להחניק את אכזבת, והתקדמתי בנחישות לאגף הלקים, מבטיה בגוונים השונים כאילו שם אמצא את התשובה למשמעות החיים.

אחרי שערפדית מס' 1 הבינה את הרמז וחזרה לשבת במקומה, העזתי להמשיך ולצעוד בחנות והתקדמתי לכיוון סטנד המברשות והאביזרים הנלווים. מיד התייצבה לידי מס' 2 "שלום, מה להראות לך?" (היא כנראה עברה הכשרה על נימוס ואסרטיביות בשיווק זמן קצר קודם לכן). "שום דבר, אני מסתדרת, תודה" עניתי בטון אפילו פחות נחמד. חלאס, עברה פחות מחצי דקה מאז הפניה של הקודמת, והחלל לא כל כך גדול שהן לא תהיינה מודעות זו לזו. זו נשארה לעמוד לצידי, בוחנת את המוצרים שאני מרימה בעין בוחנת, סטייל מאבטחי ראש הממשלה.
הקפתי את הסטנד ומיד פנתה אלי מס' 3, בנקודה זו הסתובבתי, הנחתי את הדברים שאחזתי בהפגנתיות ויצאתי מהחנות.
חלאס, כמה אפשר?!

היום זה קרה שוב- נכנסתי לפארם, במטרה לא איפורית בעליל, אבל היות וקראתי כי המייק אפ החדש של רבלון משווק כבר החלטתי לקפוץ ולראות אם יש את הגוון שלי ואם הוא אכן כל כך מנצנץ כמו שחשבתי (בערך, וכן למקרה שמישהי תוהה). מיד קפצה עלי דיילת אסרטיבית עם אותו מבצע תמוה על עפרונות "לא תודה, באתי לראות משהו ספציפי", "אולי את רוצה לנסות את המייק אפ החדש של שקר כלשהו?" "לא, תודה, באתי לראות משהו ספציפי". בנקודה זו היא התחילה למרוח לי על היד את המייק אפ (לפחות לא על הפנים!) וכמובן שהיא הדגימה לי גוון שכהה ממני בארבעה-חמישה טונים. בטיפשותי שיתפתי פעולה ואמרתי לה שהגוון הרבה יותר מדי כהה, מה שהביא לשורה של ניסיונות גוון חדשים... אני חייבת לציין שבאופן מפתיע המרקם של אותו מייק אפ דוקא היה חביב, ולולא היתה דבוקה אלי דיילת סביר להניח שהייתי דוגמת אותו כראוי.
וכמעט שכחתי את גולת הכותרת: "בואי אני אראה לך איפה מתאימים גוון למייק אפ" היא אמרה והצביעה על החיבור שבין הפרונט והבק של הזרוע... "דוקא לא, מייק אפ מתאימים על עצם הלסת" תיקנתי אותה, אבל היא בשלה "טוב, תעשי מה שאת חושבת אבל..."
בסוף, כל כך רציתי לברוח ששכחתי לקנות את מה שנכנסתי עבורו...

ובנימה רצינית יותר. אני מבינה כי האינטרס של חברות האיפור והקוסמטיקה הינו למכור כמה שיותר, ובהתאם לכך הן גם מכשירות את העובדות שלהן, אבל השיטה לא עובדת!
אני לקוחה שלא נכנסת לפארם ויוצאת בידיים ריקות לעולם, או לפחות עד היום, הן הצליחו להתיש אפילו אותי!
מה עם קצת תיאום? מה עם לשים לב שמישהו כבר פנה ללקוחה והיא ענתה שהיא לא מעוניינת?! ברוב חברות הבגדים כבר הפנימו את הפואנטה
ואני בכלל לא מדברת על כך שרובן נעדרות כל הכשרה רלוונטית ומוכרות מוצרים ללא קשר למידת התאמתם ללקוחה. לא פעם ולא פעמיים התערבתי ומנעתי מלקוחה תמימה לרכוש מייק אפ ורוד! כשכל כך ברור שהיא צהובה! (הדיילת השתמשה בנימוק הכה הגיוני "כן, זה לא בדיוק הגוון, אבל תמרחי את זה גם על הצוואר עד לקו של החולצה ולא יראו")

אני פונה לכל אותן חברות- די! הפסיקו להתעלל בלקוחות שלכן!

יום שישי, 2 באפריל 2010

זהירות! הריון

*** בחודשים הקרובים אפרסם לא מעט פוסטים שעוסקים בחוויות שלי מההריון. חלקם יהיו קשורים לאיפור, אך רובם אני מניחה שלא. התלבטתי אם לפתוח בלוג נפרד והחלטתי נגד. אני אוסיף לפרסם פה כמובן גם פוסטים שהם נטו איפור, אבל המצב החדש והמהנה שלי מעסיק אותי לעיתים הרבה יותר מהגיגי האיפור שלי, וחשוב לי לשתף גם בכך. מקווה כי לא תזנחו את הבלוג... עוד כמה חודשים וכולי תקווה שאני אחזור לקו השפיות.***


בשנה האחרונה חוויתי המון שינויים- התחתנתי, עברתי דירה, החלפתי (סוג של) מקום לימודים, התחלתי עבודות חדשות וגולת הכותרת- נכנסתי להריון.
מבין כל השינויים הללו ההריון הוא זה המעסיק אותי יותר מכל. בהתחלה עקב כל תופעות הלוואי המהנות של ההריון: בחילות והקאות מדי ערב במשך ארבעה חודשים (רק אלוהים יודע למה הן נקראות בחילות בוקר, ומי השקרן שאמר שהן חולפות אחרי השליש הראשון), עייפות בלתי מוסברת, והתופעה המהנה ביותר- מצבי רוח משוגעים.
הריון הוא תשעה חודשים של מאניה דיפרסיה. אני יכולה לנהל שיחה בטלפון על כל נושא, ותוך כדי להאזין לרדיו, לשמוע שיר שמרגש אותי ולפרוץ בבכי. אני לא אומרת שאין לזה יתרונות ("מותק תזרוק את הפח" "תעזבי אותי בשקט, מחר" "ווואה ווואה ווואה" "טוב, בסדר, סליחה, אני זורק") אבל זה בהחלט מחרפן.

ככל שהחודשים עוברים הבטן כמובן גדלה ובאופן הפוך הכוח קטן, כיום אני בקושי מצליחה להרים את תיק האיפור שלי (וזה אחרי שחילקתי אותו לשניים- תיק גב וטרולי), ונזקקת לעזרת יתר חברי הצוות (ולעיתים אבוי לבושה, לקוחות פרטיים!) כדי להשתנע במקרים של מדרגות או סתם חניה רחוקה ממקום העבודה.

יש לבטן הבולטת הזו גם כמה יתרונות- נותני שירות מקבלים אותי גם לאחר שעות העבודה, בכל מקום מציעים לי לשבת, פעם ראשונה שאני לא מנסה להכניס את הבטן כל פעם שמסתכלים עלי- אני שמנה וגאה בזה, וגולת הכותרת: חמותי אפילו אישרה לי לפרוש אחרי ארוחת החג בליל הסדר!!! אבל באופן כללי כל הזמן מתחשק לי לשאול "למה אף אחד לא הזהיר אותי קודם?!"

בטן של חודש שישי
אירעה שגיאה בגאדג'ט זה
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...